גנומן 201

 

המונח "MAGISTER NOSTER" בא כחלק מהתיקון הגדול שחייב להתרחש בכנסייה הלטינית. משה נחשב כמורה האמיתי של האמונה האמיתית. גם המונח "CHRIST" המופיע בסימנים השלמים בא בסימן התיקון. מצד אחד, הוא מקשר את הנצרות למאורעות ההסטורים, ומצד שני, הוא מתקן את השגיאות שבנצרות. אם המונח היה "משיח" בלבד, הוא לא יכל להספיק לקשור את התיקון אל המקורות. הנצרות אינה יכולה להתקיים ללא המונח "CHRIST". כל מונח אחר היה מוציא את הנצרות מחוץ לתיקון כלשהו, והסימנים היו מתקשרים ומתייחסים רק לישראל המסורתית, כך שהאוניברסליות של המסר היתה מתמעטת ואפילו מתבטלת.

כשהתיקון נעשה, הכוכב רכש את שמו החדש למען הגאולה הסופית.

 

גנומן 202

 

עבור האיסיים עצמם, המשיחות האוניברסלית, שנועדה לכוכבו של מלכיצדק, היתה קשורה למורה-צדק. הם האמינו כי מורה הצדק לא היה מיועד ליהודים בלבד. כאשר יבוא הזמן ומורה הצדק יתגלה, הדבר יהיה למען העולם כולו. יכול להיות והם השתמשו במונח "קריסטוס", מאחר והאיסיים החשיבו את מורה הצדק כמשיח האנושות, האמור לקום לתחיה ולהתגלות באחרית הימים.

אין אנו יכולים להיות ערבים לדיוק המונחים שהשתמשו בהם האיסיים, אך ניתן לקבוע בוודאות כי הם האמינו באוניברסליות של המונח שבשימוש.

 

גנומן 203

 

כוכבו של מלכיצדק היה סוד בבית הספר האיסיי והאיסיים לא יכלו לדעת מי בדיוק נולד תחת השפעת הכוכב באותם הזמנים. הם קשרו זאת למורה-צדק שככל הנראה כבר הלך לעולמו וחיכו לשובו הגשמי. אנחנו טוענים כי ישוע נולד תחת השפעת כוכבו של מלכיצדק. את זאת ניתן להסיק לאחר עיון בסימנים השלמים ולאחר ההתגלות הנסתרת של הסימנים הראשונים בבית הספר האיסיי ולאור הרמזים המובאים בברית החדשה אודות הכוכב הזה.

 

גנומן 204

 

בית ספר אסתר היה שמו הסודי של בית הספר האיסיי, בו למדו את ה"לימודים הנסתרים" של סימני הגאולה. אנו קוראים להם: "הסימנים הראשוניים", לאחר שהגיעו הסימנים השלמים. בעת ההיא הם נקראו "סימני הגאולה המשיחיים של אחרית הימים". זה היה בית הספר אליו התקבל ישוע החכם, החד והרציני, על-אף גילו הצעיר וחוסר התנסותו אצל האיסיים. בהיותו נער, למד ישוע תורה מן הרבנים שהתפלאו משכלו החד בכל הנוגע לענייני הגאולה המרומזים בתנ"ך.

 

גנומן 205

 

לאחר מספר שנות התנסות בלתי מספקות, נקלע ישוע למשבר של: "מה לעשות ולאן ללכת?". הדבר נבע, בחלקו, מחוסר עקביותם של מוריו בתשובות שסיפקו לו אודות ענייני הגאולה, ובנוסף, מעוול שנעשה לו בשל המצוקה הכלכלית בה חיה משפחתו ולשון-הרע שסבל ממנה לאחר לידתו. כמו-כן היה ישוע מוטרד גם מן החברה בה חי. הוא ראה בה שחיתות רבה, חוסר כנות, אטימות-לב, יהירות ושקר. בן 25 היה כאשר החליט להכנס למקלט הקדוש של האיסיים, רחוק מן הרע של אותם הימים. רק האיסיים יכלו להענות לדרישותיו, ורק בית-ספר אסתר ידע לספק מענה לשאלותיו הרבות.

ישוע השתוקק לדעת אודות הכוחות הגנוזים של המסורת הנסתרת שנתונה היתה בידי האיסיים. בשנתיים הראשונות לאחר קבלתו, לישוע לא היה עוד מושג בנוגע לשליחות המיוחדת שעתיד הוא למלא. לו היה לו מושג כזה, היה נמנע ממנו להתקבל, היות ותנאי בל-יעבור אצל האיסיים היה אורח-חיים מוצנע שאסר כל מגע חיצוני והפגנתי עם הסביבה.

 

גנומן 206

 

כוכבו של קריסטו, אשר תחת השפעתו ישוע נולד, הדריכו בדרך שהובילה למודעות שליחותו האישית רק בשלבים האחרונים, כאשר השיג הוא את הכלים (הקבלה המעשית) שאיפשרו לו להלחם את מאבקו. הכניסה לבית הספר האיסיי היתה דרך חד-סיטרית אל המבנה המשיחי של תורת האיסיים. כל זאת היה מבוסס על כתבים שמורים ונסתרים של מייסד בית הספר האיסיי בדמשק, שהעביר אותם לתלמידיו הנבחרים.

בבית הספר האיסיי היו החכמים משוחים בשמן מקודש לפי שלוש דרגות:

א. השמן המשיחי המיועד לנושאי משרות "משיחיות" בהיררכיה האיסיית.

ב. השמן המשיחי המיועד ליועצים המשיחיים.

ג. השמן המשיחי המיועד לכלל תלמידי הקהילה.

 

גנומן 207

 

כדי להשתתף בטקס המשיחה (UNCTION) של הקהילה, החבר היה צריך להיות אחד מתלמידי בית-ספר אסתר.

ישוע, לפני קבלתו לקהילה, התחייב לעזוב את כל נכסיו הפרטיים ונשבע שלא לנטוש לעולם את קהילת האיסיים.

לאחר שהתקבל, נשבע ישוע גם כי לא יפרסם ברבים את הידע שנמסר לו. לקראת תום השנה השלישית, צריך היה הוא לבצע את השבועה החמורה ביותר לפני שקבל את סודות הקבלה המעשית.      

 

גנומן 208

 

בבית הספר האיסיי היו למעשה שלושה תחומים של מעמד משיחי:

א. הכהן המשוח, צאצא של משפחת צדוק.

ב. הכהן המשוח, צאצא של בית דוד ובית יוסף.

ג. המורה המשוח, שהיה התלמיד הראשון והקרוב ביותר למורה הצדק. ברשותו היתה האחריות לגבי החוקים, התורות וכד' של בית הספר.

 

גנומן 209

 

הכהן המשוח היה מברך על הלחם ומקדש את היין (כוכבו של מלכיצדק- כוכבו האוניברסלי של קריסטו), והיה עורך את המערך החדש (של התפילות וכד') שהיה נהוג בקרב האיסיים.

למשיח שבטי ישראל היה נתון תפקיד מדריך ומנחה "הלוחמים", המכינם למלחמות הגדולות העתידות לפרוץ בין בני האור לבין בני החושך.

המורה המשוח (כוכבו של הגואל) היה אחראי על כל העניינים הקשורים ל"ברית החדשה" של האיסיים עליהם נשבעו תלמידי בית הספר.

 

גנומן 210

 

יוחנן המטביל נמשח גם הוא בשמן היועצים המשיחיים.

ישוע, שלמד בהתחלה מיוחנן, קבל ממנו גם את יסודות התורה האיסיית ואת המשמעות הנבואית של בית הספר.

תוכן התורה האיסיית יכול להסתכם בכמה משפטים:

מורה הצדק היה יורשו של אליהו הנביא.

מורה הצדק מת בירושלים בשל עוול מנהיגי אותם הימים, אולם הוא הכין (הן בכתב והן במסורת שבע"פ) את בית הספר הנסתר של המקלט ושל הישועה. 

גם לאחר מותו, לא נטש מורה הצדק את תלמידיו, והמשיך לשלוח מהעולם הבא את הסימנים הנבואיים אשר בהם הוא "קם לתחייה" והדריך את חברי הקהילה. בית הספר האיסיי הכיל את המבנה המשיחי הדרוש להצלת העולם באחרית הימים.

 

גנומן 211

 

כפי שקבלנו ועדיין מקבלים את החלומות הנבואיים של הדור הרביעי (עבור הדור הרביעי האחרון) כך גם למורה הצדק, שהיה במסורת של אליהו הנביא, היתה "רשות" לשלוח את החלומות הנבואיים לתלמידי בית ספרו- חלומות שהיו שייכים לתקופה ההיא ולדור הרביעי ההוא.

כמו שחלומות הדור הרביעי מכילים סימנים כפולים- חיובים ושליליים, כך נבואות הגאולה של אותם הימים מכילים דברים כפולים. בערך כמאה שנה לפני תקופתו של ישוע, חזה מורה הצדק בחכמתו הנבואית כי אחרית הימים מתקרבת, מאחר ולא היתה זכות בישראל לקבל את הישועה לפני פרוץ הזעף של הדור הרביעי.

בעת ההיא הרבנים והמלומדים היו יהירים ומושחתים, רודפי בצע וכבוד, כאשר העם לא נהג כראוי ולא שרת את השם בלב שלם והגון.

 

גנומן 212

 

הצדיק הרהר ארוכות על גורל העם היהודי, אולם הוא לא מצא תקווה. הוא ראה כי לא היו מקומות (בתי-מדרש, בתי-כנסת וכד') הראויים לקבל את השורשים של עידן חדש המבשר את התקווה לקראת בואו של יום הדין הקשה והנורא.

קיימת סברה כי מורה הצדק לא היה רק בין ל"ו הצדיקים, אלא היה ראש ל"ו הצדיקים של הדור. לכן, היה הוא היורש הישיר של המסורת הנבואית של אליהו הנביא, שהוא ראש בני העליה ומבשר הגאולה, לפי הבטחת הקב"ה.

פרטים אלו מסבירים מדוע מורה הצדק ידע את סודות מלכות השמיים ואת סימני הגאולה. רק ראש ל"ו הצדיקים יכל לדת את זאת ויכל למסור לתלמידיו הנאמנים את רזי העניין.

 

גנומן 213

 

בתקופה החשוכה ההיא בתולדות עם ישראל, היתה המסורת נתונה בידי אנשים יהירים שלא יכלו להביא שום ישועה לעם.

השאלה שהעסיקה את מורה הצדק היתה מציאת מקום ראוי שיוכל לקבל את חסד ה' באחרית הימים, כי למעשה לא היה קיים מקום כזה. לכן הגיעה "עת לעשות, כי הפרו את תורתך".

מורה הצדק, אשר שמו אינו ידוע לנו, נסע לדמשק ושם כתב פירושים והבהרות אודות ימי הגאולה העתידים לבוא. הוא כתב הסברים על דברי נביאים, על ענייני מלכות השמיים ועל כוכבי הגאולה. כמו-כן נסח הוא את יסודות מסדר האיסיים- מערכת קהילתית חמורה וסגפנית שהסדירה את חייהם של חברי הקהילה בתוך בית המקדש.

 

 

 

גנומן 214

 

המורה בחר בקפידה את תלמידיו. הם היו צריכים להיות יראי שמיים בתכלית, חכמים ושפלי-רוח. המורה יסד את בית ספרו ולימד את תלמידיו את מכתביו ומסר להם כמה סודות מן הקבלה המעשית.

זה היה בית הספר הראשון שיסד מורה הצדק בדמשק לפני שהמקום הועבר קרוב לים המלח.

מורה הצדק נדחה, הוכה, הונא, הוחרם, גורש מאנשי הרבנות והשלטון ביהודה ומצא מקלט בדמשק.

 

גנומן 215

 

חלומה של דבורה.

 

גנומן 216

 

עד כה הוסבר כיצד נוסד בית הספר האיסיי וכיצד הוא הפך להיות מושבה של המסורת הסודית. כמו-כן, הוסבר כי חברי הקהילה האיסיית היו מושבעים בברית משיחית וגאולית חדשה אשר היתה מבוססת על שעוריו ותורתו של מורה הצדק.

יש לציין שמקור סודות הגאולה הללו היה טמון במסורת הנסתרת של אליהו הנביא.

 

גנומן 217

 

בבית הספר היה נהוג קידוש השמן המשיחי. היו גם נהוגים כנות, התמדה, הקרבה והתקדשות. התלמידים היו מקדישים את חייהם לשליחות בה היו נמצאים. כאשר ישוע נכנס לבית הספר, קרוב לוודאי שהרגיש כי המקום נראה יותר כצבא מקודש של מלכות השמים מאשר כבית מקדש.

יש לזכור שמורה הצדק מת או נרצח כמאה שנה לפני קבלתו של ישוע בקהילה.

 

גנומן 218

 

כאמור, האירוע התרחש 75 שנה לפני לידתו של ישוע ואנו סבורים כי לקח לו, למורה הצדק, כ- 30 עד 50 שנה (תלוי באופן החישוב של תחילת שליחותו) להניח את יסודות בית הספר בקרבת ים המלח. בכל מקרה, סביר להניח כי בית הספר האיסיי היה קיים כ- 30 עד 40 שנה לפני בואו של ישוע. המוסד היה כנראה קיים בדמשק עוד לפני-כן, אך הרעיון להעבירו לא"י התממש רק לאחר מות מורה הצדק, בזכות יוזמת תלמידיו.

התלמידים המשיכו ללכת בתלם שהשאיר מורם והאמינו בסודות המשיחיים שנתגלו להם. לאחר מכן, האמינו הם גם בתחייתו של מורה הצדק במלכות השמיים וחיכו לשובו הגשמי. למעשה, מורה הצדק קם לתחייה במלכות השמיים, שנוסדה בשלב ההסטורי של המעגל הכוכבי. הוא עצמו גילה לתלמידיו את רזיה.

 

גנומן 219

 

העובדה שהצדיק הנסתר גלה את רזי מלכות השמים (שלמען האמת אסור היה לגלותם) מראה עד כמה מניעי החלטתו היו נכונים. בדקו את שכלכם ואמונתכם ודעו שהצדיק הנסתר, לאחר מותו, לא יכל יותר להשלים עם ניתוקו מבית הספר של מלכות השמים, שהוא עצמו יסד. הוא היה אחראי לסודות שגילה על הארץ והיו בשימוש בבית הספר האיסיי, סודות הקשורים לכוכבים.

גנומן 220

 

הצדיק הנסתר מעולם לא דיבר על הסודות הללו, גם לא עם תלמידיו. מורה הצדק הבין והחליט, מכמה טעמים, כי הגיע הזמן לגלות, בפעם הראשונה, מספר סודות לתלמידיו הנבחרים שדבקו ביראת השמים, באמונה צרופה, בהתמדה וביכולתם ללמד אחרים. הוא ידע כי תלמידים אלו חייבים להיות הגונים, מלומדים ובקיאים בחוקי התורה, במסורות שבע"פ ובלימודי עניני מלכות השמים- אנשים המסוגלים לחזק את שארית העם ולקבל את האור החדש העתיד לצאת מן התקופה הקשה הכוללת בלבול ואי-סדר על אדמת ארץ ישראל.

 

גנומן 221

 

כל צדיק נסתר, גם לאחר פטירתו, הינו אחראי לתלמידיו גם מעולם האמת. גם התלמיד חייב, מצידו, לעקוב אחרי מורו שבעולם האמת. מדובר על שרשרת שאינה יכולה להתנתק, וגם המוות הגשמי אינו מסוגל לנתקה.

כאמור, התלמיד שומר ונוהג על-פי ההנחיות שניתנות לו ממורו הנסתר, גם כאשר אינו נמצא בעולם הזה.

 

גנומן 222

 

הצדיק הנסתר הינו רגוע גם במותו, מכיוון שהוא יכול להנות בחלקו בעולם הבא. התלמיד נמצא בבעיה מאחר והוא זקוק למורו, אך הצדיק יודע זאת ויכול לרדת לעולם כדי לסייע לו.

לגבי מורה הצדק, העניין היה שונה. לאחר פטירתו, הוא היה צריך לשמור על מעשיהם של תלמידיו בבית-ספרו, היות והיה אחראי על סודות מלכות השמים, שהוא עצמו גילה מתוקף סמכותו.

דבר פרדוקסלי היה קיים בעונש זה, שהיווה גם חידוש כביר מאחר ופתח תקופה הסטורית חדשה בה היתה זכות "לשבת" במלכות השמים "החדשה"- מקום נסתר שבעתיד לבוא יקשר בין ההרמוניה שבכוכבים לבין כדור-הארץ, כאשר היושבים בו יזכו לקבל את השפעתה.

 

גנומן 223

 

זו היתה תחילתה של המלכות הנפלאה שככל הנראה ירשוה העמים בעת הגאולה הסופית לאחר בוא היום הגדול והנורא של הדור הרביעי.

זו היתה תחילתו של שלב חשוב בתוכנית האלוהית שבהסטוריה. אנשים רואים את ההתחלה, אך אינם מבינים את הסוף. ה', לעומתם, רואה את הסוף וקובע את ההתחלה.    

 

גנומן 224

 

הקשר בין ההרמוניה שבכוכבים לבין האנשים ההגונים על פני כדוה"א מהווה את המטרה הסופית של הגאולה השלמה כאשר "וגר זאב עם כבש". מעגלו של כוכב אברהם הינו בן 4,000 שנה, אך האנושות משלמת על שגיאותיה לפני שזוכה במלכות השמים המבורכת באחרית הימים. בני האדם צריכים תמיד לטעות לפני שיוכלו להבין את ערכו ומהותו של הנכון והצודק.

 

 

 

 

גנומן 225

 

האנושות חייבת לחטוא וליפול על-מנת להבין את ערך התיקון. לאיש הקדוש ההוא, ראש ל"ו הצדיקים, הוצבה המטרה לנהל את שליחות הישועה הקשורה למלכות השמים באמצעות בית הספר שהוא עצמו היה צריך לייסד.

כל זאת ארע לפני כ- 2,000 שנה- 2,000 שנה לפני הרשות שניתנה לגלות זאת בזכות ראש ל"ו הצדיקים, חיים.

זהו היבט נסתר של התוכנית האלוהית להביא את הגאולה האוניברסלית הגדולה לאנושות, לאחר הטעות שנעשתה אז- לקשור לראשונה את מלכות השמים עם כדור-הארץ, אך השגיאה היתה הכרחית למען הישועה שעתידה לבוא באחרית הימים.

לשם הבנה, ניתן להשוות את השגיאה שעשה הצדיק עם שגיאותו של משה רבנו בעניין הערב-רב.

 

גנומן 226

 

רבים מאלו שהיו עדים וראו את הנסים והנפלאות ביציאת מצרים היו זרים ולא מצאצאי יעקב, בנו של יצחק. בינהם היו מצרים רבים ואנשים ששהו במצרים מכמה טעמים (מסחר, בקור, עבודה וכד').

לאחר שראו את "היד החזקה" של ה' ושמעו את דברי הנבואה של משה, החל לחלחל בהם פחד ה' והשתוקקו ללכת אחרי בני ישראל במסעם לארץ הקודש. הם התחננו בפני משה ובקשו להצטרף אל עמו.

 

גנומן 227

 

משה רבנו, כאשר ראה את אמונתם ואת נכונותם לנטוש את דתם הקודמת על-מנת לבצע את רצון ה', שמח הוא בליבו ואמר כי כל מי שמוכן ללכת בדרך תורת ה', הרי הוא יכול להצטרף אל בני ישראל.

משה לא בקש את רשות ה' משום שהיה משוכנע כי הדבר תואם את רצון ה', אשר מצידו לא אמר דבר למשה בעניין זה.

לאחר מכן, כאשר משה עלה להר סיני במשך 40 יום ו- 40 לילה ע"מ לקבל את התורה, הערב-רב איבד את סבלנותו, נטייתו הקודמת גברה והוא יזם את עשיית עגל הזהב.   

 

גנומן 228

 

הערב-רב בלבל את העם ובני-ישראל נפלו בחטא הנורא של עגל הזהב. אז אמר ה' למשה: "לך רד כי שחת עמך אשר אשר העלית מארץ מצרים". מדוע ה' כינה "עמך" את האנשים שמשה הוציא ממצרים? משום שמשה העלה את הערב-רב על דעתו, מבלי לבקש את רשות ה'.

 

גנומן 229

 

הטעות של משה, שנעשתה ללא ספק בכוונה טובה וגרמה לחטא העגל, היתה בתוכנית האלוהית בהסטוריה, היות והיא מהווה את הגורם שיציל ויושיע באחרית הימים את אומות העולם בזכות התיקון שעשה משה רבנו כנגד שורשי העבודה הזרה היוצאת לפועל בחטא העגל. תיקונו של משה רבנו מסייע כעת, בתקופת הדור הרביעי הסופי, להתגבר על ולהרוס את כל העבודות הזרות שבעולם.

פעולתו של משה תשרוף כל צורה ותמונה הקשורות לפולחן זר עד שההרמוניה השמיימית תוכל לרדת ולהשתרע על כדוה"א. עד אז, גם נציגי אומות העולם אשר ניקו את אמונתם מכל רעיון הידולטרי ומכל פולחן של ע"ז, יוכלו להשתתף ולדבוק באמונה הצרופה באל אחד.

 

גנומן 230

 

אנו יכולים לשער, לשם הבנה בלבד, שאילו משה היה מבקש מה' רשות להעלות את הערב-רב, אזי הקב"ה לא היה מסכים לכך. לכן, הכרחי היה שמשה יעשה כמיטב הבנתו כי בסופו של דבר, בזכותו של משה, ה' זיכה גם את אומות העולם.

 

גנומן 231

 

כביכול, לא היה יאה שה' יענה בחיוב לפנייתו האפשרית של משה, וזאת בשל אהבתו לצאצאיו של יעקב, אך מנגד, גם לא היה יאה לו לענות בשלילה בשל אי-הצדק שבדבר. בסופו של דבר, היה הכרחי לעבור בדרך הזאת ע"מ לכלות את שורשי העבודה הזרה בין אומות העולם, בכך שיש בהן נציגים שהולכים אחרי האמונה הצרופה באל אחד.

מטעמים אלה, היה צריך משה לקחת על עצמו את האחריות תוך קבלת התוצאות הנובעות ממעשהו. 

 

גנומן 232

 

הקב"ה, ישתבח שמו לעד, לא ענה בחיוב ולא בשלילה, משום שבשני המקרים ישנו חוסר שלמות והרי דבר ה' הינו שלמות מוחלטת.

אם, מצד אחד, משהו צריך לקרות כי הוא הכרח השייך לתוכנית כוללת מלמעלה, ומצד שני, התרחשותו מכילה פגם הנובע מחולשה אנושית, הרי ניתן לומר כי יש, כביכול, הגיון עליון בדבר. ההגיון הזה אומר: "לשם מה עבד ה' משרת את בוראו, אם, במצב של הכרח, הוא אינו נגמל על-ידיו?".

 

גנומן 233

 

לשם הבנת העניין, אילו ה' ענה בשלילה למשה, האנשים יכלו לטעון שה' מפגין כלפיהם דעה קדומה, משום שהם רוצים לשרתו, אך הוא מסרב לקבלם. מצד שני, אילו היה עונה ה' בחיוב, אזי בני ישראל יכלו לטעון כי לא הם אשמים בכך שה' איפשר לערב-רב לטמאם בגילוליהם. ה' אמר כביכול: "עמי עדיין אינו מבין את דרכיי ואינו מבין את כוונותיו של משה עבדי. הוא יתן רשות לאומות העולם להיכנס לבריתי והוא ישא את האחריות ואת תוצאות החלטתו".

 

גנומן 234

 

בסופו של עניין, יגיעו הגויים ויכריזו: "ה' הוא אחד ותורתו אחת, וגם אנו בני עמו של משה רבנו שהוציאנו ממצרים".

הכל היא תורת אמת ועלינו להשתדל להבין כיצד כל מרכיב של הגאולה הראשונה מלמד אותנו להבין את הגאולה הסופית. קיים רגע שבו ה' "נשאר רגוע" בעוד משרתו הנאמן, המקנא את כבודו, מרים את קולו ונושא את האחריות על דבריו. המשרת יכול לדבר לעומת האל, אשר אינו מדבר, למרות שהוא יודע כי דברים שליליים ואי-הבנות יגרמו מהחלטתו של עבדו הנאמן.

 

 

 

 

גנומן 235

 

הקב"ה, בכל אופן, אינו מתעכב, משום שהוא יודע כי בסופו של דבר הטוב יגבר על הרע. הוא נוצן לעבדו לשאת על גבו את כובד החלטותיו ע"מ להגדיל לבסוף את זכויותיו.

באותה מידה, גם ראש ל"ו הצדיקים ההוא, המכונה מורה-הצדק ע"י תלמידיו האיסיים, לא חשב לבקש את רשות ה' כדי להקים את בית ספרו ולגלות לתלמידיו הנאמנים כמה מן הסודות של המסורת הנסתרת וכמה מרזי מלכות השמיים. ה', לו היה מתבקש, לא היה ככל הנראה, נותן לו רשות לעשות כן בתקופה חשוכה ולא ראוייה לזכויות בקרב בני ישראל. 

 

גנומן 236

 

הגלויים האלו המתייחסים למורה הצדק באים להסביר מדוע הסימנים הראשונים של הגאולה היוצאים מהמסורת הנבואית הנסתרת של אליהו הנביא, הזכור לטוב, נתגלו בבית הספר האיסיי.

הצדיק ההוא לקח על עצמו את עבודת יצירת הקשר הראשון בין מלכות השמיים והעולם. ניתן להבין מכך כי קשר זה מהווה את ההתחלה האמיתית ואת היסוד עליו נבנתה והתחזקה הנצרות המקורית שהיא ההתגלות המשיחית אשר נשמרה בבית הספר האיסיי.

הסימנים הראשונים של מלכות השמיים היו בידי מורי בית הספר, אשר קיבלו באופן רציף חזיונות וחלומות נבואיים. זו היתה הדרך שבה סימני מלכות השמיים היו מתגלים בעולם למספר מצומצם של תלמידים נבחרים. אפשר להשוות זאת לספר נפלא המכיל דברי אמת חשובים המוכרים רק למעטים, דבר שאינו מקטין את ערכו האמיתי של הספר...

 

גנומן 237

 

וכל עוד הספר קיים ומישהו יודע עליו, ישנה אפשרות שהספר יהיה מוכר לכלל. הדבר תלוי בזמן בו הוא מתגלה ולאחר מכן בזמן שנדרש להפצתו.

קהילת האיסיים קיבלה ושמרה בסוד, בזכות מורה הצדק, את ספר האמת הנפלא, ספר הסימנים הראשונים של הגאולה, שכונו על-ידם "ספר אסתר". ספר זה שאותו אתם קוראים מהווה במהותו את הספר המושלם של אסתר, המשלים את ספר אסתר הנסתר של בית הספר האיסיי.

 

גנומן 238

 

ספר אסתר, שהוא ספר סימני הגאולה הראשונים לא יכל להתגלות עד להתגלותם של סימני הגאולה השלמים שירדו לעולם. כמו שלמורי בית הספר לא היתה רשות לגלות בכתב את הסימנים ההם שהיו נשמרים בקפדנות במסורת שבע"פ (ולכן לא יכלו לכתוב את ספר אסתר), כך לנו, מצידנו, בזכות הגואל האחרון, חיים, יש רשות וחובה להסביר את שמות הסימנים הראשונים אשר קשורים לסימנים האחרונים. לפיכך אנו קושרים את ספר אסתר המקורי של האיסיים לספר אסתר הסופי של הגאולה הסופית באמצעות הסימנים השלמים. המפתחות האחרונים של הגאולה צריכים לענות למפתחת הראשונים ולקשור אותם לצורתם הסופית ולמשמעותם הסופית.

 

 

 

 

גנומן 239

 

אילולא כך, השלמות לוקה בחסר. כוכב הקריסטו, שהוא כוכב הסימנים המשיחיים,  היה מאיר בתקופה ההיא. הוא דיבר אל ישוע בבית הספר האיסיי ושלח לו סימנים וחלומות נבואיים כדי לשכנעו בשליחותו: "הו, בן אלהים חיים, האינך רואה את דרך האנשים הפשוטם? אם בא הזמן, לשם מי הוא בא עם לא עבורם?"

 

גנומן 240

 

כוכב הקריסטו המשיך: "מי ירוויח מהסימנים של מלכות השמיים אם הם נשארים חבויים בבית הספר, ואינם יוצאים לעם ולעולם?" ישוע ענה: "שטן, הרגע! אני נשבעתי ואני אקיים את נדרי. בית הספר הוא אימי, ולא אעזוב אותו!".

 

גנומן 241

 

בהמשך הדברים אמר ישוע: "האל יודע מה טוב לעולם!". ושוב כוכב הקריסטו דיבר אליו ואמר לו: "לא ראית את יוחנן? הוא פרץ את הגדר ע"מ לעזור לעם ואתה נועדת ללכת אחריו! כעת, כאשר הינך יודע את השם המפורש לרפואה, תוכל להוכיח לעם את כח המשיחיות שעליך".

 

גנומן 242

 

"לו יוחנן לא היה עוזב ראשון, אתה לא היית יכול ללכת אחריו. אמנם עכשיו, לאחר שפרש וסימן הקריסטוס עליך, אין לך ברירה, משום שבאותה מידה ונבואתו תתקים, כך יהיה עליך לנטוש את בית הספר אחריו, מאחר ונועדת לכך והינך האיש שיילך אחריו".

הסימנים הראשונים וסימני הגאולה שישוע נשא עמו מבית הספר האיסיי היו סימנים אמיתיים והם השתקפו בדברי ישוע בנאומיו המובאים באוונגליונים. כל הנצרות המסורתית מהווה את הפרשנות המעוותת של הסימנים שנתגלו לישוע במשך שליחותו בת שלוש וחצי השנים.

 

גנומן 243

 

הטעות העיקרית שעשו המפרשים הראשונים של הנצרות היתה בנסיונם לייעד את הסימנים הראשונים. מעבר לכך, כל פרשנותם היתה אך ורק לפי מפתחו של כוכב הקריסטוס מבלי איזונו של כוכב אברהם (שבתקופה ההיא היה נסתר לגמרי). הדבר ארע בשל הסודיות שאפיינה את בית הספר האיסיי ואת התנהגותם הצנועה של האיסיים ובשל העובדה שישוע לא היה צריך בשום אופן לדבר אליהם לאחר שפרש מבית ספרם והפר את שבועתו.

תורת המשיחיות שישוע לימד לא היתה מתואמת עם הסדר המשיחי של בית הספר. מעשי הפרת השבועה, עזיבת בית הספר ושמוש בתג"א ע"מ לחולל נסים ורפואות, עיוות, בר מינן, את אמת השם המפורש.

 

גנומן 244

 

הן יוחנן והן ישוע יכלו להימנע מטעותם לו לא היו מדברים על בית הספר האיסיי. אנשים ידעו כי מי שנכנס לבית הספר האיסיי נשבע אמונים לעד ואינו נוטש את קהילתו. כמו-כן, לשם כבוד בית ספרם, יוחנן וישוע לא היו צריכים לדבר עליו ולעורר מחלוקת סביבו. לכל אחד היתה שליחות אשר לא נקבעה ע"י מורי בית הספר. השתיקה היא חכמה.

גנומן 245

 

במיוחד במקרה של ישוע, כל ויכוח נוסף בבית הספר היה מבלבל עוד יותר את מי שרצה ללכת אחריו. אם השליחות המשיחית נבעה מבית ספרם של האיסיים, מדוע לא לפנות לשם ולחפש מידע נוסף? כמו-כן, נראה שעניין לוח השנה האיסיי (המבוסס על הכוכבים), שלא תאם את לוח השנה הרבני (המבוסס על הירח), הווה את ההסתייגות הכללית בעם כלפי קהילת האיסיים, שהתחזקה במיוחד ע"י הכהנים והרבנים, כפי שהוכח בתעוד שנתגלה בקומרן.

לו ישוע היה מראה את עצמו כחלק מן המסורת האיסיית לא היתה מתעוררת שום מחלוקת עם רוב העם. ישוע היה צריך להתעמת עם הרבנים מאחר והיה זה חלק מסימני השליחות. העימות היה צריך להתרחש סביב המסורת וההלכה, כי אחרת הסימן המשיחי של הסירוב היהודי לא היה יכול להיות תקף.

 

גנומן 246

 

התוכחות של ישוע כלפי הרבנים היו הכרח יסודי ומכוון לשם השלמת השליחות המשיחית. לו הפרושים ידעו מראש כי ישוע היה משתייך לקהילת האיסיים, היו פוסלים אותו מן ההתחלה מכל הנחה משיחית. גם ישוע, מצידו, לא רצה לחרחר ריב ומדון כלפי שאלת ההלכה ולא התכוון להסית מישהו כנגד מסורת החכמים היהודית.

 

גנומן 247

 

אין ספק כי ישוע העדיף את מסורתם היחודית של האיסיים. אעפ"י-כן ישוע לא בא ללמד את תורתם או את מוסרם או את דרך חייהם של האיסיים. דבריו כלפי הרבנים הסתכמו במשפט: "עשו מה שהם אומרים לעשות, אך אל תעשו מה שהם (הרבנים) עושים". כל מילה וכל דבר שישוע עשה ייחס הוא אותם אל המקורות, הנביאים, מסורת החכמים ותורת "אבינו שבשמים". לאיסיים לא היה מקום בשליחותו. כמו-כן, הוא לא יכל לייחס או לשתף כל דבר בשליחותו לאיסיים ולמורה הצדק, היות ולא יכל להסביר את מקור הסודות שהשתמש בהם.

לאחר שפרש ונטש את קהילת האיסיים, גם אם שליחותו היתה מתקבלת וגם אם לאו ע"י האל, אין ספק כי שום פרט איסיי לא היה יכול להיות חלק בשליחותו, בנאומיו או בהתנהגותו.

 

גנומן 248

 

ואעפ"י-כן, האיסיים ובית ספרם השפיעו השפעה מכרעת על שליחותו של ישוע. ישוע לא רק לקח עמו כמה סודות מן הקבלה המעשית. הוא גם קבל מתלמידיהם של מורה הצדק את הסימנים הראשונים של הגאולה. ללא סימנים אלו, הנצרות לא היתה יכולה להיוולד וישוע מעולם לא היה יכול להציג את המשיחיות.

 

גנומן 249

 

לאחר שקבל ישוע את הסימנים ההם בבית הספר האיסיי, והיה שותף פעיל בהתגלות המתמשכת של אותם הסימנים כדוגמת אלו שהיו כבר בתוך הסוד, עשה הוא צעד ענק כאשר פתח את השערים על-מנת לגלות לעם היהודי את הסימנים הנפלאים דרך פעילותו. ובכל זאת, המקורות של "המשיחות" ההיא לא היו מתגלים עד בוא זמנו השני של כוכב הכריסטוס. אין ספק כי ישוע קבל סימנים ואותות דרך הסימנים ההם באמצעות חזיונות וחלומות הקשורים לשליחותו המשיחית. ישוע לא יכל לדבר על בית ספרם ועל תורתם של האיסיים, אך גם לא דבר מילה כנגדם.

גנומן 250

 

עניין זה אינו מתייחס להפרת שבועתו של ישוע, שהבין כי עליו להוציא לפועל את השליחות שנועדה לו. לא יעלה על הדעת שישוע הגיע למסקנה זאת ללא "הסימנים",  שהוכיחו לו כי הוא היה צריך לעטות את בגדי הגואל ע"מ ליישם את תפקידו המשיחי. ישוע האמין במורה הצדק ובתורתו וסבר  שהסימנים שירדו עליו באו ישירות ממנו.

 

גנומן 251

 

למרות שישוע יכל לנתק עצמו ממוריו, הרי שלא היה מסוגל לנתק עצמו מקשרו הנפשי עם מורה הצדק. תורתו אינה ניתנת להגדרת פשוטה ואנו נקדיש לה חלק רחב בספר אסתר מס' 2 בע"ה.

ישוע האמין בסימנים המשיחיים של מלכות השמיים בזכות מורה הצדק. כמה מן הסימנים הללו לומדו בעת שהצדיק היה בחיים וכמה מהם נמסרו לאחר פטירתו דרך התגלותם בבית הספר האיסיי. עקב כך, כל אות שישוע קבל, האמין הוא כי בא ממורה הצדק. אם נכון הדבר שמורה הצדק, לאחר מותו, היה במעמד רם המלכות השמיים ועליו רבצה האחריות לגלות את הסמינים לתלמידי בית ספר, אזי ידע הוא מראש גם את מה שעתיד לצאת מיוחנן ומישוע. בנוסף, יכל הוא לדעת כיצד כוכבו של כריסטוס מתגלה לישוע.

 

גנומן 252

 

לאחר פטירתו, על מורה הצדק הוטלה החובה לחשוף את הסימנים ואת "הסודות" הקשורים למלכות השמים. אעפ"י-כן חשוב להדגיש כי היה קיים איזון "פנימי" מיוחד מאוד בין מורה הצדק ותלמידיו בבית ספרו לפני שישוע "הוציא" את שמו מבית הספר וחולל ניסים בפרהסיה. בשום אופן לא הורה מורה הצדק לישוע לבצע את שליחותו. שליחותו של ישוע יצאה אפילו נגד רצונו של מורה הצדק, אשר מצדו היה מוכרח לעקוב אחריה ממקומו, היות ועליו רבצה האחריות על כל מה שגילה...

 

גנומן 253

 

צריך להבין כי למרות הסתירה הטמונה בדבר, מלכות השמים (כבריאה חדשה) בה הושם מורה הצדק היתה ברמה גבוהה והוותה גם עונש עבורו, היות והוא היה צריך לעקוב אחרי המאורעות המתרחשים בבית הספר. בכל אופן, הדבר לשם עצמו היה יכול להיות "תענוג" גדול מאד כל עוד הסודות היו עדיין שמורים בתוך מחנה האיסיים. כאשר 'השם' הוצא לשימוש החיצוני, היה בלתי נמנע שהתוצאות תהיינה מעוותות והדבר יכביד על גבו של מורה הצדק.

 

גנומן 254

 

באותו זמן, נכון הדבר שכוכבו של כריסטוס היה "מתכנן" את שליחותו. הגיע זמן הנקודה האמצעית בת 2,000 השנים בתוך המעגל בן 4,000 השנה של כוכב אברהם לשם "השליחות המשוחה" עלי אדמות. שליחות זו היתה אמורה להפיץ אור חדש לעולם, אור שהיה צריך לצאת מן הברכה שקבל העם היהודי. לדאבוננו, לא היתה זכות מספקת בישראל כדי שה' ישלח את שליחו ישירות. כוכבו של כריסטוס דבר אל ישוע, כאשר ה', ישתבח שמו לעד, לא דיבר: "אם ישנו עדיין אדם, תנו לו ללכת ולהשמיע את קולו". ישוע צעד מספר צעדים קדימה ואמר: "הנני כאן, אני מוכן", והקול אמר לו: "אם כך, אתה תהיה הכריסטוס".

 

גנומן 255

 

בהתהוות ההסטורית ההיא, מורה הצדק היה מייצג את כוכבו של אברהם אשר, כפי שהוסבר, היה מוסתר לגמרי כ- 2,000 שנה מאז הופעתו. באותה עת כוכבו של כריסטוס זהר במלוא אורו. לכן, בנצרות, כוכבו של אברהם קיים, אך הוא רחוק מאוד ומעורפל, ובשליחותו של ישוע, היה בלתי אפשרי שמורה הצדק יתגלה.

בטיוטה הראשונה של ספר אסתר, שהיא עצמה אמורה להיות מתוקנת משגיאות בלתי נמנעות, שהתווספו ב- 12 השנים הראשונות, טענתי כי מורה הצדק ככהנ"ר שלח את סימניו  המשמעותיים לישוע בתור מדריך נסתר של שליחותו. הדבר דורש תיקון. לאחרונה, לאדם ולג'וזפה נתגלה סבלו הקשה של מורה הצדק לאחר פטירתו כתוצאה מהעיוות הנורא שנגרם משימוש בשם המפורש שישוע בצע. למעשה, פרישתו של ישוע מבית הספר ומקהילת האיסיים ועשיית הניסים בפרהסיה היוו ניגוד מוחלט למהות המצוות של מורה הצדק. דבר זה היה גורם מזרז לכתיבת ספר אסתר 2, שידון בכמה שאלות מעניינות המתייחסות לקשר בין ישוע למורה הצדק. אפשרי הדבר שרעיון "המנורה המוסתרת מתחת לשולחן", שהיה במחשבתו של ישוע, התייחס לאיסיים וגם לחכמי התורה.

 

גנומן 256

 

ספר אסתר מגלה את הסימנים המשיחיים הראשונים ואת הסימנים הגאוליים שהיו חבויים בבית-ספר אסתר האיסיי. סימנים ראשונים אלה מהווים את "מקור" ההתגלות הנצרית. כמובן שספר אסתר אינו מגלה את "הסודות" עצמם שהיו ידועים בבית הספר.

אנו מזכירים, בכל זאת, את ה"קהילה המעשית" כאחת מהקטגוריות של ה"סודות" הידועים בבית הספר שהועברו לישוע. יש להבהיר כמה נקודות מסביב לעניין זה, כך שהקורא יוכל לרכוש ידע יסודי על הקטגוריות הללו במסורת שבע"פ שניתן לדרג לפי שבעת כוכבי הגאולה.

 

גנומן 257

 

 כאשר אנו מדברים על כוכבו של אברהם במונחים של "מסורת", ניתן להתייחס למונח הכללי של "המסורת היהודית" או "המסורת של העם היהודי". בקוים כלליים, מושג זה מכליל את כל מה שקשור להלכה הרשמית וליהדות המסורתית מאברהם אבינו ועד לתקופתנו. בנוסף, מכליל המושג את ברית המילה, אשר קשורה ל"סוד" שבכוכבו של אברהם, הנמצא במקום של צניעות רבה, אם נשווהו לכוכבו של מלכיצדק.

מסורת זו מיוצגת ע"י האמונה הטהורה והצרופה של אברהם באל אחד, אל שדי, אחד ויחיד.

הברכה הכללית הגדולה שניתנה לאברהם נקראת "ויהי ברכה" כידוע במסורת. מזמנו של מרדכי הצדיק, ברכה זו, ברמתה העליונה והנסתרת, היתה נחלתו של ראש ל"ו הצדיקים בכל דור ודור.

 

גנומן 258

 

גם המסורת הנסתרת של הכוכבים נגזרת ישירות ממסורתו של אברהם אבינו והיא נחלה ייחודית לצדיק אחד בלבד בכל דור, כלומר לראש הל"ו הצדיקים. מסורת זו מתייחסת ל"סודות" שבמערכת הכוכבים ואינה קשורה כלל לדבר שכתבו עליו או דנו בו. את זאת אנו יודעים ישירות מן הצדיק חיים.

ישנו כובד בלתי-יתואר ואחריות כבירה הקשורים לידע הזה כך שאף אחד, מלבד ראש הל"ו הצדיקים, אינו מסוגל לשאת זאת. ספרו של אברהם בסימנים השלמים של הגאולה הסופית מגלה את "הסודות" של כוכב אברהם וכוכב מלכיצדק ואת "הסוד" של הכוכב הרביעי הנעתק ממקומו, ובכלל, את "הסודות" של כוכבי הגאולה הסופית.

 

גנומן 259

 

המושג "סודות" אינו מופיע בספר "משנת חיים" מלבד התייחסותו לצדיקים הנסתרים או כאשר הדיון ממוקד ב"מסורות" כמו בגנומנים רבים המובאים בספר אסתר. חשוב מאוד להבין ולהדגיש את העובדה: כאשר אנו מדברים על סודות הגאולה הסופית דהיינו על הסודות שנתגלו לנו דרך הסימנים השלמים של הגאולה הסופית, אין אנו מתכוונים לסודות העליונים שידועים רק לצדיקים הנסתרים. הסימנים השלמים עצמם הינם הסודות של הגאולה הסופית שנתגלו ומתגלים לעולם בזכות הגואל  האחרון, חיים. אלו סודות לגמרי שונים. הסודות העליונים של הצדיקים הנסתרים לא ניתנים לתפיסה אלא ע"י מי שהגיע למדרגות עליונות של עלייתו הרוחנית.

הסודות של הגאולה הסופית היו כאלה בשל אי-ידיעתם הכללית, אך הקב"ה, ישתבח שמו לעד, הביא אותם לידיעת הכלל בעולם. זהו ההבדל בין שמים וארץ! הי-הו!.

 

גנומן 260

 

כאשר הגואל האחרון נבחר, ספר כוכבי אברהם נפתח וסודות הגאולה הסופית מתחילים לרדת. לפני-כן, הם היו למעלה. דרך החלומות הנבואיים של הנביא יואל הם נמסרים לבני מזל כמונו, שהיה לנו המזל להיות במקום הנכון, בזמן הנכון ולהיות בעלי לב מלא אמונה. הנביא מכריז: "השמים הם שמי ה' והארץ הוא נתן לבני אנוש".

הצדיקים הנסתרים יודעים למעשה את הסודות של  שבעת הרקיעים ויודעים את דרך העליה של כל סוד. האנשים בעולם אינם מסוגלים (ואפילו אינם מנסים) להבין מה טיבם ומה מהותם של אותם הסודות, כי הידע הזה הינו מחוץ לתחום השכל האנושי הרגיל. הצדיקים הנסתרים, לעומת זאת, חיים ברמתם העליונה של קדושת הסודות ואינם נזוקים מידיעתם זאת.

 

גנומן 261

 

הבינו, בכל זאת, את מה שהחמור הנסתר ממלכות השמים, אומר לכם. עבור כולנו, זהו ידע אדיר וזכות כבירה לדעת שקיימות רמות עליונות כאלו. תנו לחמורים הנמצאים כאן, על הארץ, להודות לאל-שדי ולשמוח מן החשיפה הזאת שלפני-כן היתה נסתרת והקשורה לסימנים השלמים של הגאולה הסופית. משורת של אברהם מכילה גם את הברית בין הבתרים, שאפשר לכנותה גם בשם "ברית הגאולה".  

 

גנומן 262

 

המידות הגדולות של הכנסת האורחים והנדיבות יוצאות ממסורתו של אברהם - עמי ערב קבלו מסורת זו דרך ישמעאל, בנו של ישמעאל.

כוכב הגאולה הינו הכוכב "השלישי" בסימן הכוכבים. הוא גם כוכבו של יעקב, האב המסמל את השלמות, מאחר ומיטתו של יעקב היתה מושלמת בשנים-עשר ילדיו הצדיקים.

הכוכב השני מיצג את השני, יצחק, ובד"כ אנו מתייחסים אליו כאל "הכוכב של הבניה הנמשכת בזמן". יצחק אבינו מסמל גם-כן את הבניה המחודשת בא"י שנמשכת לאורך הזמן עבור העם היהודי, היות וידוע שיצחק מעולם לא עזב את הארץ המובטחת (לעומת אברהם ויעקוב) וכך שמר ליהודים את זכותם לארץ, אפילו כאשר הם היו בגולה. כוכב הגאולה צריך ליהות מותאם לשלוש גאולות: הראשונה של משה רבנו, השניה של מרדכי הצדיק והשלישית, האחרונה, בזכות הגואל חיים.

 

גנומן 263

 

כוכבו של כריסטוס, כפי שהוסבר כבר מספר פעמים, הוא כוכבו של מלכיצדק ואינו אחד משבעת כוכבי הגאולה של "העגלה הגדולה". מהותו הוא ביותו "משוח", "כהן" ו"מלך". יש לציין כי הכוכב המשיחי אינו "יותר גבוה" משבעת כוכבי הגאולה. נהפוך הוא, הוא נמצא מתחת למדרגתם, אך חשיבותו גדולה מאד מאחר והוא מקשר ומשלים את שבעת הבטיהגאולה עבור העולם.

כוכב זה משמש כאמצעי שדכרו שבעת אורות הגאולה של שבעת המסורות הגדולות (של אברהם, יצחק, יעקב, משה, אליהו, מרדכי ואסתר) נלמדות ומתפשטות לעולם כולו.

 

גנומן 264

 

ללא "הכהן המשוח לאל שבשמים", לא היתה מתאפשרת כניסתם של אומות העולם מתחת לכנפי הגאולה. הנבואה שדיברה על עלייתו של אח אחד כאשר אחיו השני נופל, התאמתה כאשר יעקב היה למטה ושליחותו של ישוע ארעה כאשר אור כוכבו האיר לאומות העולם. בסופו של דבר, כוכבו של כריסטוס, הנמצא בגאולה הסופית ונקרא כוכב הסימנים המשיחיים, הוא בתוך סימן האיחוד המחודש וההתפייסות.

בשלב זה של ההסטוריה, הוא מקשר בין המסורת היהודית (בטכסה החדש על מזבחו של יהודה) לבין המסורת הנוצרית המתוקנת על מזבחו של מלכיצדק.

 

גנומן 265

 

למען האמת, ראיתי זאת. בארבע השנים הראשונות של שליחות זו, הייתי תחת השפעתו  הישירה של כוכבו המשיחי של כריסטוס. בארבע שנים אלו של פתיחת השליחות הכבירה הזו, הכוכב האיר באורו המלא כפי שהאיר בעת שליחותו של ישוע. הדבר ארע משום שהבנתי כיצד חש ישוע בעת שליחותו, הבנתי את הקשרים העליונים שהשפיעו עליו והרגשתי את מצבו של היותו בלתי מובן כאשר האמת היתה צריכה להאמר...

לולא הסימן של החמור שהורידני למטה, הייתי יכול להחשיב עצמי לנסיך. לולא נהירות החמור והצגת הסימנים, לא הייתי יוצא חי, אך הכל היה מכוון ע"מ שאוכל להבין כיצד להסביר ליהודים ולנוצרים את שליחותו של ישוע.

 

גנומן 266

 

בתקופה השניה בת שש השנים, הייתי תחת השפעת הכוכב המשיחי, אך בתוך הסימנים הנסתרים החמוריים של אסתר (או סימן החמור, משיח בן-דוד). זה היה לשם השלמת הסימנים המשיחיים לעם ישראל. כל ההשפעות של כוכבי הגאולה הינן נפלאות ויוצאות מגדר הרגיל, עם סימני יוסף מצד אחד, וסימני דוד מן הצד השני.

בגאולה השלמה והסופית, שבעת המסורות המיוצגות ע"י שבעת כוכבי הגאולה של ה- BIG DIPPER, מתקשרות לעולם דרך כוכבו המשיחי של כריסטוס בלבוש החמור המשיחי שאוכל את הלחם של כל סימני הגאולה ומסביר את עניין הגאולה השלמה. כוכבו של כריסטוס נחוץ כי הוא מקשר בין שתי מערכות הסימנים, כך שהצאן האבוד של בית ישראל יכול לשוב ואומות העולם יכולות להנות מהאמונה הצרופה באל אחד ולמצוא את ישועתן במזבח הגויים בבית התפילה של הגאולה השלמה והסופית.

 

גנומן 267

 

כוכב הגאולה מייצג את האיזון המושלם כפי שהאב השלישי מקשר את ברכת אבותינו: אברהם ויצחק, למאזניים המושלמות וכפי שהגאולה הסופית מקשרת את הגאולה הראשונה במצרים ואת הגאולה השניה בפרס למאזניים המושלמות. כוכב הגאולה הסופית מקשר גם את היהודים לנוצרים בקשר חדש של אמונה בעת הדור הרביעי הנוכחי. אחד יכול כבר לראות זאת במאות קבוצות נוצריות המגלות אהדה ואהבה כלפי ישראל ועובדות לשם רווחת מדינת ישראל.

 

גנומן 268

 

בגאולה הסופית, כוכבו של אברהם שב בשל תקופה גדולה בת 65 שנה, המסיימת מעגל הסטורי בן 4,000 שנה. כמו-כן כוכב הגאולה מביא עמו את כל מה שקשור לגאולה, מהברית בין הביתרים שנעשה ע"י אברהם אבינו. ניתן לומר כי החלקים העליונים של החיות שבותרו מתאחדים וליבם מתפייס באיחוד הגדול של אמונת אברהם. וכמו ההסתר הגדול של כוכב אברהם באלפיים השנים, כך קיים איזון מושלם בין כוכבו של אברהם וכובו של מלכיצדק, כפי שמרומז במפגש בין השניים בעמק השווה, כלומר: עמק האיזון המושלם. שיווי -משקל הזה והתגלותן של כל המסורות האמיתיות שולחים את כוכבו של כריסטוס לשלב המתקן, ע"מ למגר את העגל הזהב ההסטורי של הנצרות המסורתית.

 

גנומן 269

 

ישוע ניסה. הוא אמר: "אני לא באתי להכחיש את התורה או את הנביאים אלא להשלים אותם", אך העת היתה בניגוד לכל השלמה או תיקון. כוכבו של אברהם כמעט שלא נראה. כוכבו של מלכיצדק האיר יתר על המידה. היו מעט זכויות בישראל: ההנהגה היתה מושחתת והרבנים גילו אטימות לב וזיוף. מאחר וכך, הגיע תורם של עמי עשו. זאת למרות היותם ספוגים בעבודה זרה, חסרי מצוות וחסרי ידיעת שבעת המצוות של נח. יש לציין כי היו נהוגות אצלם מצוות הקשורות לכיבוד ההורים והזקנים וכללים של דרך ארץ, שהיו מקובלים בפני האל. כוכבו של כריסטוס נועד למצא את ביצוע שליחותו בין צאצאי עשו.

 

גנומן 270

 

כוכבו של מלכיצדק נוטל עשירית מכוכבו של אברהם כפי שמלכיצדק קיבל את המעשר מאברהם אבינו. למרות ההבדל הניכר במישור זה, כוכבו של אברהם זקוק לכוכבו של מלכיצדק לשם השלמת ברכתו של אברהם להמון העמים. לכן צריך היה מלכיצדק לברך את אברהם ולחלק לחם ויין ע"מ שעשירית מברכתו של אברהם תתפשט לעולם כולו דרך "השליחות המשיחית" לאל העליון, בורא כל חי.

ברכתו הגדולה של אברהם לא מגיעה לשלמותה עד שלא נלווית לשליחותו של מלכיצדק. לפיכך, מלכיצדק הוא כהן האל העליון, מלך שלם. הוא מייצג את שליחותו המשיחית המיועדת לאמונה הצרופה באל אחד ומשלימה את בית התפילה לכל העמים, העתיד להיבנות בירושלים. זה יהיה אפשרי רק בגאולה השלמה, כאשר כוכבו של אברהם וכוכבו של מלכיצדק ישובו לעמק השווה.

 

 

 

גנומן 271

 

מלכיצדק פרושו מלכי-הוא-צדק. זהו מונח משיחי. במסורת היהודית מדברים לעתים רחוקות על "מלך המשיח", ובנצרות ישוע נקרא "מלך כריסטוס" (JESUS CHRIST KING). אמנם השליחות הינה כ"מלך" לעולם, מאחר והיא מלמדת כי "מלכי הוא צדק" וכי "אל הצדק הוא המלך היחיד". באותה מידה המשיח בעתיד ילמד את העולם כי אף בן אנוש אינו מלך אמיתי, ואף מלך בשר ודם אינו מייצג את הצדק האמיתי. המלך האמיתי היחיד הוא אל הצדק, הקדוש-ברוך-הוא, ישתבח שמו לעד, ורק הצדק עצמו הוא המלך המשיח הראוי למלוך על העולם. כך צריך המשיח העתיד לבוא ללמד.

בזמן האמצעי של המעגל ההסטורי, מורה הצדק היה תחת כוכבו של אברהם וישוע היה תחת כוכבו של מלכיצדק, אך הפער בינהם היה גדול מדי, ולא היה קיים בינהם איזון הולם. הדבר היחיד שנראה היה כוכבו של כריסטוס שהאיר באור כה חזק, אשר משך אליו את המוחות והלבבות. הוא נהיה למלך. ישוע נתפס במלכודת המשיחות, במעגל האמצעי של כוכב אברהם.

 

גנומן 272

 

וכמובן שהיה קיים איזון של כוכבי הגאולה בעת הגאולה הראשונה. כוכב הגאולה יצא במלוא עצמתו דרך היחס שהיה קיים בין כוכבו של אברהם וכוכבו של מלכיצדק, אשר הדריכו את משה ואת אהרון בחייהם. אנחנו ממעטים לדבר על כוכבי הגאולה הראשונה משום שלאחר מקרה הסנה הבוער, משה ואהרון הודרכו ישירות ע"י דבריו ומצוותיו של האל החי. כמו-כן, חשוב להבין שזמן הגאולה ממצרים ארע תחת כוכבו של הדור הרביעי הנעתק ממקומו שזהר באותה תקופה, כוכב שבא אחרי תקופת כוכבו של אברהם-מלכיצדק, כוכבו של יצחק (כוכב הבניה) וכוכבו של יעקב (כוכב הגאולה). היחס הגאולי והמשיחי נוצר בין משה, הגואל ואהרון, הכהן המשוח. משה רבנו היה מנותק יחסית מן העם, היות והיה בקשר מתמיד עם ה'. אהרון היה המתווך העיקרי בין משה והעם. לפי המסורת, אהרון מוכר כ"איש אוהב ורודף שלום" וכמנהיג אהוב מאד ע"י העם מאחר והיה מעורב יותר בענייני דיומא וסייע לעם במצוקתו. אהרון היה הכהן המשוח שברך את הלחם וקדש את היין בקודש הקדשים בהתאם להוראות שקבל מה'.

 

גנומן 273

 

בגאולה השניה, כוכב הגאולה נצץ בזכות מרדכי הצדיק. כוכבו של אברהם זהר עליו בעוד שכוכבו של מלכיצדק היה מאיר על מלכת אסתר בסימן המלכות הנסתרת של ה', בזמן הגולה, כאל מסתתר.

הגאולה הראשונה היתה תחת השם "אהיה" (הראשון). ישועת הפורים היתה תחת השם "אשר", שכפי שמוסבר בספר "משנת חיים", אינה בעלת משמעות מוגדרת, אלא אם הינה מחוברת ל"אהיה" (השני), כשהוא מתגלה.

גם התגלות הסימנים הראשונים בבית הספר אסתר הנסתר של האיסיים היתה תחת השם "אשר". לפיכך, מורה הצדק ידע שבית הספר שיסד היה צריך להיות מוסתר, לפחות עד אחרית הימים כאשר ה"נס הגדול" של הגאולה עתיד להתרחש.

 

גנומן 274

 

במסגרת המערכת המשיחית האיסיית, מורה הצדק עצמו היה במעמדו הגאולי תחת כוכבו של אברהם, בעוד שכל התפקידים והחוקים החדשים ל"פולחן החדש" ול"משיחיות החדשה" של "הברית החדשה" וכד' היו בתיפקודם המלא בתוך המבנה המשיחי של המוסד הנסתר ההוא. ככל הנראה היו שלושה משיחים בתפקיד- כל אחד עם סוגו המיוחד של הכהונה.

 

גנומן 275

 

כוכבו של אברהם היה במרחק רב ואורו האמיתי היה רחוק מהעם. המסורת היהודית היתה קיימת, אך אורה האמיתי היה בהעדר מוחלט (מלבד קהילת האיסיים) , אפילו ובעיקר בבית-המקדש. לכן ישוע אמר: "עשו כדבריהם, אך לא כמעשיהם". לא גוף המסורת היה חסר, אלא רוחה ואורה, וללא המסורת היהודית האמיתית בפועל, כוכב הגאולה לא יכול להאיר. לא היו בעם מנהיגים רוחניים שילמדו אותו לשוב אל ה' באהבה או שיעזרו לו באמונתו, בהראות לו את דרכי האמונה הנכונה. שליחותם של יוחנן וישוע באו לספק את שני הליקויים הגדולים בעם. אמנם הזמן לא היה עדיין מתאים ולא היתה רשות לפעול. בכל אופן, כוכבו האוניברסלי של כריסטוס היה נוצץ ברקיע והיה מחפש מישהו שישא על כתפיו את אחריות השליחות. בדרך זו או אחרת, הכוכב "דרש" זשלב המסויים ההוא בהסטוריה, את שליחותו.  

 

גנומן 276

 

מן הכוכבים ניתן להבין טוב יותר את הכיוון של כל שליחות משיחית אמיתית שיכלה להתפתח בתקופה ההיא. מבלי שאישור לשליחות כזאת היה יוצא ממורה הצדק עצמו, שום שליחות לא היתה יכלה להיקרא "משיחית", ללא הסיכון הכבד שתהפוך להידולטרית. ישוע לא חשב על כך משום שמחשבותיו היו מכוונות אל עם ישראל, ובאותה עת הסיכון שהיהודים יפלו בפולחן הידולטרי לבן אדם היה אפסי. כמה מדברי ישוע יכולים להצביע על כך שהרגיש אמת נבואית על-מנת שהבשורה שלו תתפשט בעולם, אך הוא התכוון לבשורה שרצה ללמד ולא לפולחן האישיות שלאחר מכן נבנה עליה. בכל מקרה, סימני הכוכבים, בתקופה ההיא, היו מכוונים אל אומות העולם.

 

גנומן 277

 

חוסר האיזון בין הסתר כוכבו של אברהם ונגה כוכבו של מלכיצדק (דרך שליחותו של ישוע) היה מאחורי חוסר האיזון שאיפיין את הולדת הנצרות. מסורתו של אברהם כמעט שלא נראתה וכוכבו של כריסטוס היה דומיננטי והאיר בעצמה כזו עד שהמביט הו חשב שהוא הדבר הגדול היחיד. למעשה, היתה זו פתיחתה של התגלות בלתי מוגדרת. לכן, המילה "אשר" הפכה ל"ראש" וה"ראש" הזה צמח, גבר והתנתק ממקור הסדר האמיתי של האותיות והפך לראש לכל דבר. לו ישוע היה מכריז כי הוא הולך לפי תורת מורי שהוא מורה האיסיים, רק אז היה יכול להיווצר איזון מושלם בין הגואל והמשיח ובין כוכבו של אברהם וכוכבו של מלכיצדק.

 

גנומן 278

 

כוכב הגאולה של הגאולה הסופית הינו מושלם בכל המובנים. כפי שיעקב אבינו הוא האב האחרון כך הגואל האחרון הוא יעקב של ההסטוריה, אשר ברכתו מכילה את כל תולדות העבר של "אהיה אשר". ברכה הקשורה להבנה הגדולה הכוללת של ההתגלות החדשה והסופית של ה"אהיה" השני אשר משלים את המעגלים ההסטורים של התוכנית האלוקית בשם המושלם "אהיה אשר אהיה". "השליחות המשיחית" מועמסת על גבו של החמור שנוהר את הסימנים השלמים של הגאולה הסופית.

"החורבן לא יחזור שנית".

איש הסימנים נופל פעמים רבות, אך מתוקן ע"י מורה החיים, חיים. לאחר 12 שנים, ה"משיחות" שפרץ הרגיש דרך כל  ?????????

ולבסוף פרץ יכול להסביר בנחת שהמשיחים שיבואו ע"מ ליישם את התפקידים המשיחיים שניתנו ע"י כוכבו של מלכיצדק, מחזיקים רק בסימני החמור.

ההתעלות האמיתית של הגאולה השלמה עבור האנושות כולה נמצאת בידי מורה החיים והגואל האחרון, חיים, אשר נבחר ללמד ולהדריך את בני האדם בדרכים האהובות ע"י הקב"ה.

 

גנומן 279

 

בגאולה הראשונה, התורה שנמסרה למשה הכילה את החוקים עבור העם היהודי. בגאולת פורים, התורה חזרה במלא הדרה לאחר ששוב התכנס הסהנדרין ונפתחו בתי המדרש למען הילדים. בישועת הקורבן, רוח ה' וחסד עליון ירדו אל אומות העולם, שבכל זאת נשארו יתומים מחוקים חדשים אמיתיים כפי שהובטח בברית החדשה של ירמיהו. אנו נסביר, בע"ה, בספר אסתר ב', כי "החוק החדש" של ה"ברית החדשה", שנוסדה ע"י מורה הצדק והיתה מותאמת לכל: ליהודים ולאומות העולם, שעמדו מרחק אדיר מחוקי וממצוות התורה.

החומרה, חיי הצנע, התנזרות השלטון האיסיי היו בהרבה יותר חזקים מאשר בהלכה הרגילה.

 

גנומן 280

 

לא זו היתה תורתו של ישוע בעת שליחותו. למרות שאמר "עקבו אחרי הדרך הצרה", ניתן להרגיש דרך קריאת האוונגליונים שהוא פעל ע"מ להקל על העול, שהעמיסו הרבנים על העם. כמובן שלא היתה מחלוקת עם ההלכה עצמה. אפשר להשוות זאת לתנועת הקונסרבטיבים בימינו, אשר מנסים בחוכמה, באמצעות פרשנות הלכתית אחרת, להקל את עול ההלכה.