גנומן 351
בסימן הראשון אין רוכב בעוד שבסימן השני נמצא איש
מבוגר, המוביל את העגלה הרתומה לחמור. החמור בסימן השני, המבשר על הגואל, נשאר
בטבעו ה"חמורי", בעוד שהחמור בסימן הראשון יכול למעשה לבשר רק על עצמו
בשם "הנצרות הנפלאה" הנמצאת עליו. כמו-כן, עפ"י רמת שליחותנו, סימן
החמור של ששת השנים הראשונות היה מדהים ביותר עבור רב האנשים. זה היה יותר מדי
עבורם והם עזבו. כמו בשליחותו של ישוע, השליחות של ששת השנים הראשונות נכשלה
והחמור הורשע ע"י "דייני" שליחותו למרות שהיה חף מפשע.
בסימנים השלמים, כאשר השליחות הראשונה מתה עם
"תלייתו" של החמור הראשון, הסמנים כבר נכנסו לתקופה השנייה בת שש השנים
כדי להוציא לפועל את סימני החמור, משיח בן דוד.
גנומן 352
הנבואה אומרת: "הוא לא ירים את קולו החוצה",
אך ששת השנים הראשונות תחת סימן הכוכבים היוו שליחות של הכרזה בפומבי, דיבור
ובישור בשורות כמה שיותר. באותה מידה, שליחותו של ישוע התבטאה בדיבור (ובעשיה)
בפני קהל, מההתחלה עד לסופה המר.
התקופה השנייה נמצאת תחת סימן מלכות השמיים, ובה אין
מילים. החמור הנסתר שאוכל לחם יורד ע"מ לייסד את בית הספר הנסתר של אסתר לשם
גאולת ישראל.
גנומן 353
כאשר אנו טוענים כי בשליחותו של ישוע חסר סימנו של
החמור, ניתן להבין זאת לו היינו מניחים איזו עצמה היתה לדברי ישוע אם היה עושה את
עצמו ענו ופשוט כחמור מבלי שהאנשים יחטאו בהערצה ובסגידה כלפיו. אין בברית החדשה
שום עדות להשפלה עצמית שישוע היה חייב לנקוט בה. ישוע מעולם לא אמר: "אל תעשו
ממני אליל" או "אני איש, בשר ודם כמו כולכם ועל כל הכבוד להינתן רק
לאדוני ולא לחמור כמוני". לו היה מתבטא בצורה זאת, גורלו של ישוע היה נחרץ
בצורה אחרת.
גנומן 354
לפיכך, בשליחות ההיא ישוע היה באמת החמור הראשון של
סימני המשיחות, אך הוא לא יכל להכריז (ולהבין) את עובדת היותו חמור ולא יכל להכריז
על האיש הזקן המוביל את עגלת הבשורות הטובות ואת החמור אוכל לחם. עדיין כל אלה
שראו אותו ואכלו את הלחם שקבלו ממנו היו נדהמים כמו שאחד היה נדהם לו היה רואה
חמור המתהלך ברחוב ונכנס לחנות של לחם, עומד על רגליו ואוכל את הלחם.
לו ישוע היה אומר מראש לרבנים ולשופטיו שהוא החמור שאכל
את לחם הגאולה, הארוע היה נפתר והם היו
נותנים לו לצאת חופשי, אולם הוא לא החזיק בידיו את הסימנים והיה עטוף כולו בסימני
הנצרות המקריבה. ישוע לא היה כחמור מצחק. הוא היה צריך להיות מוכן למות למען
הנצרות שבחרה בו.
גנומן 355
נעירה טובה של ישוע היתה מבטלת את כל המוטעה בנצרות בכל
ההסטוריה, אך כיצד היה יכול להיות החמור אם הוא לא ידע? ואם הוא היה יודע והיה
עושה את עצמו כחמור מי היה האיש הראוי לרכוב עליו? לישוע לא נותרה שום ברירה, אלא
לקחת על עצמו את השליחות ולהיות קורבן הכריסטוס. אם להיות קורבן הכריסטוס היה
למעשה רק קורבן חייו, אז היה יכול להיחשב כדבר "קל" לעומת ההקרבה המעשית
הקשורה למותו. להיות הכריסטוס של כוכב הכריסטוס בשליחות ההיא גרם לחוסר איזון
ולעיוותים שהביאה להאלות (DEILICATION) הנוראה של הכריסטוס היהודי המסכן של ההסטוריה.
גנומן 356
ישנם מספר משפטים בברית החדשה שיכולים להתפרש כמיוחסים
לגואל האחרון שיבוא בעתיד. הנצרות, בשל אי יכולתה לראות דברים מעבר לכריסטוס, יצרה
מן המשפטים הללו תאוריות הסקטולגיות (ESCHATOLOGICAL THEORIES) הקשורות לבואו השני של ישוע. לפיהן, ישוע עצמו בשר את חזרתו
בעתיד. האמת היא שישוע עצמו היה מבולבל לגבי זהותו של הגואל הסופי. הבלבול, יחד עם
הארה (ILLUMINATION) חזקה
של כוכב הכריסטוס המדהימה את השכל, דרך השפעתם המשתקפת של כוכבי הגאולה, גרמו
ליצירת מבנה פנימי מסביב לאישיותו עד שנראה לו לעתים שהוא עצמו נבחר להיות הגואל.
את העובדה שישוע טעה במחשבה זו, אני קבלתי ישירות מפיו של המורה חיים.
גנומן 357
רק בסימן השלם השני של החמור, החמור נשאר קושר לעגלתו
והוא יודע שההובלה נמצאת בידי איש זקן. קרוב לוודאי שמורה הצדק ממקומו ממעל, ידע
את כל מה שעתיד להתרחד לישוע בשליחותו.
ישוע נתק עצמו מעגלת הבשורות הטובות המובאת ע"י
מורה הצדק כך שלבסוף לא היה יותר קשר בינהם. כפי שיוסבר כאן, בספר אסתר ב',
בע"ה- הסימנים הראשונים שיצאו מבית הספר ללא אישור מהווים את המעבר בין
הקדושה לבין הסתרא אחרא, שהשתלטה על העניין. הטומאה העצומה שבתוך הדוקטרינות
האליליות מכחישה את איחוד האל וסותרת את הדיבר השני, והפולחן הפאגני של הנצרות
לדמויות של ישוע ושל מרים אמו מראה עד כמה מחזיקי הדת החדשה התרחקו מהקדושת האמונה
הצרופה המקורית של אברהם אבינו.
גנומן 358
לאחר שהסימנים פורסמו ללא רשות ושומשו ע"מ להדהים
את הציבור ע"י המופתים של ישוע, שמנה את עצמו כמשיח כוכב הכריסטוס, היה בלתי
נמנע שיצאו בלבול גדול, חריגות וסטיות קשות בהבנת העניין. לאחר שישוע החל את
שליחותו, הוא היה כולו שקוע בה ולא יכל יותר לחזור אחורנית. הוא יצא כבר מזמן מן
האיזון האמיתי של הסימנים, והיות והאמין כי הוא נבחר לשליחות, הוא החל לבצע פלאים,
מעשי רפוי והוצאת שדים ורוחות רעות, בנוסף לנאומיו והטפותיו שהתבססו בעיקר על
הסימנים האוניברסליים של כוכב הכריסטוס ועל ענייני מלכות השמים והשליחות המשיחית
כפי שהבין אותה.
גנומן 359
למען האמת, אף אחד לא שלח את ישוע. לא ה', לא מורה
הצדק, לא מורי בית הספר האיסיי, לא הנביא אליהו וגם לא יוחנן המטביל. ובכל זאת,
כפי שנעסוק, בע"ה, בספר ישועת ישוע, ישוע לא שגה למעשה כאשר לקח על עצמו את
שליחותו הנבחרת כי הוא האמין ברוחו שרוח אדוני נחה עליו והוא היה הבן המודרך
ע"י אביו שבשמים. זאת היתה הדוקטרינה (תורה) החדשה שישוע לימד, ואשר מהווה
גישה חדשנית לגמרי, לפיה יש לתת לאנשים "רוח חדשה" של ישועה.
שליחותו של ישוע נועדה ללמד מחדש את בני ישראל שאדוני
מתייחס אליהם כאל בניו וכל אחד, בעבודתו האלהית, חייב להשתדל להיות "בן"
של הקב"ה.
גנומן 360
למרות שאנו יכולים לדבר על טעותו של ישו, אין אנו
צריכים לחשוב שהוא לא נהג לשם שמיים. המלכודת ההיא, שלאחר מכן הפכה להיות מכשול
הידולטרי עבור גויי עשו, היתה הכרחית במסגרת התכנית האלהית בהסטוריה ע"מ
לקשור את אומות העולם לישראל לשם הגאולה העתידה לבוא. כל הזיוף הנמצא בברית החדשה
יתוקן בבואו הסופי של הכוכב המשיחי של כריסטוס. ישוע לא ידע מה עתיד לצאת
משליחותו.
גנומן 361
ישוע לא נבחר בגלל כשרונו לגנוב את הסימנים מן האיסיים
או בגלל מקוריותו החדה המסוגלת להתאים את האותות לשליחותו שאותה צפה וגם לא בשל
רצונו להדהים את הקהל באמצעות הקבלה המעשית או מטעמי פרסום עצמי, אלא (נבחר) בזכות
כנותו האמיתית ושנאתו המוצדקת לרע ששלט בזמנו. ישוע הבין שהמעשים הרעים הינם עלבון
כלפי צור ישראל שאינו מרוצה מעמו שכשל בשליחותו.
גנומן 362
למעשה, קנאת ה' עשתה את הכל, ולא ישוע או יוחנן המטביל,
לא מורה הצדק או האיסיים וגם לא כוכב הכריסטוס. שחיתות העם העירה את זעם ה'. ישוע
היה כלי שדרכו נאמר לישראל כי הוא נוהג כבן סורר.
סיפור על אדם שבחייו חטא רבות והיה גנב, שקרן ורודף
שמלות. הוא הגיע, לאחר מותו, אל מול בית הדין של מעלה. יחד עמו נקראו העדים שלו.
מיד הופיעו אלפי יצורים מפלצתיים שהוא עצמו ברא בחטאיו ואלה נעמדו והיו נכונים
לנקום בו לאחר השמעת פסק הדין.
גנומן 363
פתח אחד השופטים ושאל: "אני רואה כאן שמלבד כל
החטאים שבצעת בצורה עקבית, כפרת בעיקר ושללת את הצדק האלהי, כאשר נשאלת האם אתה
יודע שכיפרות כזאת הינה גרועה יותר מכל החטאים שבצעת? מה יש לך לומר
להגנתך?".
הנאשם, רועד כולו בגופו ובנשמתו, ענה: "למען האמת,
אני תמיד האמנתי בלבי שה' קיים וצדקתו מושלמת, אך למרות זאת העדפתי לבצע את כל
החטאים האפשריים, ע"מ לספק את תאוותי. לפיכך, התחלתי, עוד בהיותי נער לטעון
כי אינני מאמין בה' ואין כלל צדק בבריאה, כדי לא להכפיש את השם עם חטאי
הרבים".
גנומן 364
אז יצא קול רועם מבית הדין והרעיד את כל המקום הקדוש,
וקולו של השופט העליון, הקדוש-ברוך-הוא, נשמע: "כשם שדאגת לכסות את שמי ולא
להכפישו בחאייך, הנני מכסה את שמך מכל דבר לא ראוי והנני סולח לך על כל עוונתיך.
ולאלה שהזקת בחייך, הנני מאפשר לך לעזור להם ממקומך, ע"מ שבדרך זו תוכל לשלוט
על תקונך".
אין זה משל שבא להשוות את ישוע לאותו חוטא, למרות שכאשר
אנו דנים בצד האפל של ה"חטא" שבוצע, אנו מתייחסים לגניבת הסימנים שישוע
ביצע ולשתי השבועות שהפר. (הראשונה היתה עזיבת בית הספר ללא רשות והשניה היתה
השימוש בסודות הקבלה המעשית על דעת עצמו).
גנומן 365
המשל הנ"ל בא להבהיר כי על אף המעשים הבלתי הולמים
שנעשו ע"י ישוע שהיה משוכנע שעליו לבצעם, אביו שבשמים סלח לו על כך.
למרות כל מה שקרה ונגזר ממעשיו בהסטוריה, ישוע היה אהוב
על אבינו שבשמים, וזאת משום שישוע פעל בעיקר להגן על שמו של ה' מידי הזהמה הגדולה,
חוסר הכנות והיהירות שאיפיינו את הנהגת ישראל באותם הימים. כוכבו המשיחי של
כריסטוס, שהדריך את ישוע בשליחותו לא יכל לצאת מן היעד האומלל, אך ההכרחי ההוא.
גנומן 366
בזמנו, כאשר ישוע החליט דבר מה, אף אחד לא יכל למנוע
ממנו להגיע למטרה שהציב לעצמו. ישוע ידע היטב שקללת המוות בטרם עת נקשרת למי שמפר
את השבועה, ומשתמש בתגא ללא רשות. ישוע היה מודע לכך שהשליחות שלקח על עצמו יכלה
להסתיים בהקרבתו. הוא חשב כי התגברות על פחד המוות לשם קיום שליחותו היתה עושה
אותו "אלמוות" בזכות שליחותו. אף אחד לא יכול להכחיש את נכונותו של ישוע
למות בעד שליחותו. הוא ידע את רעות זמנו וידע גם כי דבריו הנאמרים בתוך עמו היו
אמיתיים ויוצאים מהרוח ששכנה עליו.
גנומן 367
אף אדם אינו מסוגל להטיל בספק את רצינותו ואת כנותו של
ישוע. האות הראשון של תחיית המתים שהתקיים בו מעיד ומוכיח שהקרבתו המשיחית התקבלה
בפני ה' אלהינו. כל האוונגליונים מסכימים שישוע היה מודע, באופן נבואי, למותו בטרם
עת ועל תחייתו הבאה אחריה. מותו הטרגי של ישוע הצעיר היתה כפרה על כל מה שעשה
ע"מ להשלים את משימתו, והתקבלה כקרבן של ענווה, אהבת השם וקנאה לקיים את רצון
ה'. זה היה קרבן של נצחון רצון ה' בהסטוריה.
ישוע היה השה המשיחי שהוקרב כדבר אמת.
גנומן 368
כיצד ידע ישוע כי הוא נמצא תחת סימן תחיית המתים? משום
שבבית הספר האיסיי סימן תחיית מורה הצדק כבר התקבל. האמונה האדירה של תלמידי בית
הספר (אמונה שממנה ניתן להתרשם במגילות קומרן) נבעה מאמונתם בסימן תחיית מורה
הצדק. אנו מגלים את הסימן באור הסימנים השלמים של תחיית מורה החיים, חיים. כאשר
אנו אומרים כי סימן התחייה מתחיל עם ישוע בסימנים הגלויים של התחייה הנזכרת בברית
החדשה, הדבר מתיחחס לסימן הגלוי של התחייה כפי שהתגלה דרך כוכבו המשיחי של
כריסטוס.
גנומן 369
בעבר, סימן התחייה היה מנת חלקם של הסימנים הנסתרים של
מלכות השמיים, והיה שמור בקנאה רבה בתוך בית-ספר אסתר. גם מורה הצדק סבל רבות בגלל
הרדיפות של כהני בית המקדש, כפי שסופר במגילות קומרן. היתה דעה בין תלמידי בית
הספר שמורה הצדק נרצח ע"י אנשי הממסד הדתי. בכל אופן, מותו של מורה הצדק פתח
את סימן התחייה בין כתלי בית הספר, והסימן עצמו היווה עמוד אמונה שהחזיק את בית
הספר במבנהו המקודש לאורך שנים רבות.
גנומן 370
בעזרת השם, בספר אסתר 2 נבהיר ונרחיב אודות המבנה
המקודש והמשיחי של מלכות השמיים הנסתרת, שהיה קיים בבית הספר האיסיי. שם אנו
צריכים לחפור בצד האפל של ההפרדה כדי להשוות את הסימנים בצורתם המקודשת לסימנים
שהתגלו במסורת הברית החדשה. כאן די להתפלא מהעובדה שלמרות הפער הקיים בינהם, סימן
תחיית המתים אומת. הדבר קרה משום ששליחותו השלמה של ישוע ומותו הטרגי התקבלו בפני
ה', והשלב ההסטורי של "משיחות" שיצא לעולם, קיבל את אישורו מלמעלה ע"מ
שיימשך.
גנומן 371
אנו שואלים את עצמנו: כיצד הסימנים הראשונים שחוללו
לאחר מכן, כאשר הועברו דרך הנצרות, התקבלו לגמרי? איך קרה שקדושתם האמיתית נטמאה
בסתרא-אחרא? התשובה היא כי סימני הגאולה של יוסף היו צריכים לצאת למען הגויים
היוצאים מחלצי עשו, והגויים ההם היו רחוקים מן הקדושה. לפיכך, הכרותם וקבלתם של
הסימנים היוו התעלות כבירה עבור אומות שהיו עובדות ע"ז ממש.
גנומן 372
העניין הוא שהקב"ה הוא חנון ורחום. האם הוא לא ירד
לגלות בבל ע"מ לגאול את עמו השוהה בעבדות שבעים שנה? והאם הוא לא ירד לגלות
הארוכה בת 2,000 השנים של בני ישראל כדי לשמר אותם מכליון? ובאותה מידה,
הקב"ה ירד בין בני עשו, ששורשיהם היו פרודים מקדושתו וברכתו של יעקב כדי לשתף
אותם בגאולה הסופית, להציל את השורשים האבודים של בית יהודה ואת הצאן האבוד של בית
ישראל.
כל שגיאות הפרשנות חייבות להיתקן בסופו של דבר וכל אלה שזכו
חיבים לחזור מחדש למסורת האמיתית של האמונה, דרך הסימנם השלמים של הגאולה הסופית.
גנומן 373
הקושי הגדול היה טמון בכך שהסימנים האמיתיים הראשונים
עברו לצדו של עשו, אשר נטר את טינתו לאחיו יעקב. זו הסיבה (כפי שהוסבר בהרחבה בספר
משנת חיים) שבגללה מופיעות 6 נקודות על המילה "וישקהו", רמז לששת
הסימנים הגדולים של הגאולה השלמה. הסימנים ירדו לעולם למען האיחוד המחודש בין
המסורת היהודית למסורת של סימני הגאולה האוניברסליים, שיצאו לטובהת צאצאי עשו. שש
הנקודות הפכו לששה מבנים משותפים, הקושרים את שתי המסורות באיחודן בבית התפילה של
הגאולה הסופית.
גנומן 374
במהותה, ההתפייסות בין יעקב ועשו התבססה על הסימנים
האמיתיים מן התורה. הקב"ה, בחכמתו האינסופית, ראה שהמחלוקת בין שני בני יצחק
היתה הכרחית על-מנת להשלים את יעקב ולהציל את ראש עשו באחרית הימים. ה"צד
השני" של הדימנים שנלקח ע"י עשו, נשאר בכל זאת ב"משפחה".
הנשיקות והחיבוק היו בין בני עשו לבני יעקב ולא בין בני יעקב לבני בודהה או
קונפוציוס. רבות המשפחות היוצאות מיפת, אך לעשו עצמו היו שורשים משם דרך יצחק, בן
אברהם.
גנומן 375
הדתות הללו שייכות בעיקר ל-חם, והן נפרדות מהנצרות ומהיהדות.
הן אינן מקבלות את התנ"ך ואינן מכירות בהסטוריה האלהית של ישראל. יהודים
ונוצרים קוראים באותו חומש ומאמינים באותם נביאים. הם מאמינים בבחירתם של שלושת
האבות: אברהם, יצחק ויעקב, בגאולת ישראל מעבדות מצרים בידי משה, בהתגלותו של ה'
בהר סיני ובעשרת הדיברות. כמו-כן מאמינים יהודים ונוצרים באותם הסימנים המבשרים את
הגאולה, למרות שהם התבלבלו מהם, באותה מידה, באלפיים השנים האחרונות.
תודה לאל כי הגיעה ההתחלה הגדולה החדשה עבור האנושות
כולה.
גנומן 376
מזה אלפיים שנה, היהודים והנוצרים קוראים את התנ"ך
בזוג עיניים שונות זו מזו. היהודים קוראים אותו דרך הסימנים האמיתיים, והאחרים
קוראים את ה"צד השני" של אותם סימנים. היהודים קוראים במסורת האמיתית
המכילה את הסימנים האמיתיים, אך אינם מכירים את הסימנים. הנוצרים נותנים פרשנות
מוטעית למסורת האמיתית ומפרשים את התנ"ך במפתחות של הסתרא-אחרא של סימני
הגואלה הראושניים. שניהם מכריזים כי הם ה"ישראל האמיתי", היורש האמיתי
של ברית יצחק אבינו, שומר האמת.
הנצרות, בפרשנותה את הנבואות המתייחסות לחטאי ישראל
וליסוריו, מודה כי ההתייחסות היא ליהודים,
אך כאשר היא מפרשת את ההבטחות הנפלאות המתייחסות לעם ישראל, היא טוענת שהכוונה
אליה.
גנומן 377
היהודים מצפים להגשמת ההבטחות שהובטחו להם כעם נבחר, אך
הם מודים שכל החטאים המוזכרים בתנ"ך שייכים להם. לא בקלות הם מוכנים למסור את
עוונותם לאחרים. למענם עמלו קשה...
מצד שני, הנוצרים מוכנים למכור את חטאיהם תמורת מנת
עדשים ואינם רוצים לשמוע עליהם יותר. למעשה, הנצרות "השתמשה" בישוע כדי
שיטול על עצמו את כל החטאים שהם אינם רוצים לשאת. טוב לעולם שישוע היה יהודי וידע
לאן ללכת ע"מ להאחז בכמות אדירה של חטאים. הי-הו.
גנומן 378
בשל כך, השה היהודי המסכן והמשיחי היה צריך להיתפס
במלכודת של סימני כוכב הכריסטוס, כפי שנתגלו באופן לא מאושר ובלתי מקודש המובן רק
אם נתייחס אליו כ"צד אחר" של הסימנים הראשונים האמיתיים. ישוע היה צריך
ליפול בצד הסתרא-אחרא וללכת בעקבות יוחנן המורד. הגאולה עבור צאצאי עשו ושובו של
הצאן האבוד מבית ישראל לא יכלו להתלוות לשליחות המשיחית הראשונה ההסטורית, לולא
ישוע היה עובר לצד האחר של הסימנים האמיתיים הראשונים. לו ההתגלות בעת ההיא היתה
נשמרת בקדושה האמיתית של התורה, ככהנ"ר לא היתה ניתנת האפשרות לספק את הצרכים
של עמי עשו.
גנומן 379
העובדה שעם ישראל לא זכה לקבל את הסימנים הראשונים
(בהיותם שמורים בקדושה כפי שהיו בבית ספרם של האיסיים, ולא בגרסתם המעוותת כפי
שנתגלו בשליחותו של ישוע) אינה גורעת כלל מהבטחתו של הקב"ה כלפי צאצאי יעקוב
וכלפי משה והנביאים. דבר לא נלקח מכל הבטחות הגאולה שהובטחו לעם היהודי. "והיה
(עשו) כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך"-
למעשה, דרך הנצרות פרקו הגויים את עול התורה, שעתיד היה להיות עליהם לולא
הסימנים הראשונים לא עברו ל"צד השני" עם שליחותו של ישוע.
גנומן 380
ישוע חשב כי הוא נבחר ע"מ לגלות פן חדש של התורה,
המשלים את תורת משה והנביאים. למעשה, ישוע האמין שהוא נכנס לרזי ההתעלות של הלוחות
הראשונים של התורה בתוך האמונה העליונה של הדיבר הראשון, שהוא מורשת משה רבנו.
למעשה, אין אנו מוצאים דבר בנאומיו המדגיש את סכנת הע"ז המתמדת המוזכרת בדיבר
השני.
שילוב של מאורעות נתן לישוע להאמין כי הוא זכה לקבל שנית
את הלוחות ע"מ להביא אותם לאנושות כולה.
גנומן 381
ישוע האמין שהוא נושא את שליחות תחיית המתים, אשר מהווה
את השליחות האוניברסלית הגבוהה ביותר, שמטרתה להחזיר לעולם את האמונה השלמה שהיתה
לבני ישראל בעת קבלת התורה בהר סיני מפי הגבורה, לפני החטא הנורא של עגל הזהב. זו
הסיבה שבגללה פנה ישוע אל עמו וגרע בו בלשון "קטני אמונה". האמונה הרחבה
מתבטאת בדיבר הראשון של הלוחות הראשונים. האמונה הקטנה הינה זו של הדיבר השני של
הלוחות השניים. כוונתו של ישוע היתה שהתורה המשיחית החדשה של האמונה אינה בהכרח
"אמונה חדשה" אלא חזרה לאמונה העליונה באבינו שבשמים, אשר אינו מסרב
לקבל את מי שחוזר אליו באמונה שלמה.
גנומן 382
ישוע האמין כי הוא קיבל את הכהונה המשיחית החדשה,
הנלווית בבגדי הכהונה החדשים של מלכיצדק, אשר הביאו את ההתקדשות החדשה של היין
והלחם. הוא האמין כי יכל להכתיר את עצמו בכתרים ובתארים שהיו שייכים למורה הצדק.
קל לנו יותר לבצע הכללה זו מאשר לדון בפרטי עניין המשיחות, היות והמבנה המשיחי של
בית הספר האיסיי היה מסובך ביותר. זאת משום שהיה לו משיח אחד משושלת דוד, משיח-כהן
משושלת צדוק ומשיח-מורה מצד מורה הצדק. העמדות הללו היו סרות למשמעת של מורה הצדק.
גנומן 383
לא היה מקום רב לספקולציות אישיות בארמון מלכות השמיים
עלי אדמות. אפילו אלו שהחזיקו במשרות הגבוהות ביותר בבית הספר החשיבו את עצמם
כמשרתים נאמנים של אלהי התורה וכתלמידים נאמנים של מורה הצדק.
קיים פער בין שמיים לארץ בין המחשיב את עצמו
כמונה-משרת-משיחי לבין המחשיב עצמו כמשיח-נאור של כל הזמנים. מצד אחד, המונחים
הינם כמו תלבושת מלוות ומצד שני, אותם מונחים הפכו למהות הגופנית עצמה של האדם.
ה"מילה" (VERBUM) נהייתה לבשר ומלכודת כוכב הכריסטוס
לכדה את האיש שהעניק לעצמו את המשרה המשיחית.
גנומן 384
אנו יכולים להכריז בזכות, בקול רם וברור כי תריסר שנות
סימני הגאולה מאחורינו, זאת לאחר אלפיים שנה של טעויות הסטוריות בנצרות: העובדה
שקבלת סימן מן השמיים מהמוחקק המהולל לא הפכה אותך למשה, כמו-גם העובדה שקבלת סימן
מאליהו הנביא ולא הפכת להיות כמוהו. ולא בגלל שקיבלת סימן מהכהונה החדשה הגאולית
של מלכיצדק הפכת להיות המלכיצדק המשיחי של כל הזמנים, כפי שלא בשל קבלתך את האור
מכוכב הכריסטוס החשבת עצמך כמשיח הנאור של כל ההסטוריה.
גנומן 385
מכך מלכודת התואר מטעה את בעליו והופכת אותו למטרה
במקום להיות האמצעי החיצוני המסייע להשיג את מטרת הגאולה. כאשר הכריסטוס של סימן
כוכב הכריסטוס הופך להיות המשיח, שמטרתו להוציא לפועל את הכריסטוס, אזי מטרת הכל
נמצאת במשיח עצמו. בהנחה זו טמון קשר של שילוש ועבודה זרה.
כדי לא ליפול במלכודת עלייך להחליף את חמור הנצרות
בחמור שנוער חזק ויודע להוריד את הכריסטוס לאדמה ע"מ להחזירו לאורוותו במלכות
השמיים.
גנומן 386
לפני כאלפיים שנה, כוכב הכריסטוס הגיע בתוך סימן הקצף,
אך הופעתו השניה של כוכב הכריסטוס מגיעה בתוך סימן התיקון. בבית הספר האיסיי-
המורים והמחזיקים במשרות המשיחיות היו כחמורים גנוזים בארמון מלכות השמיים הנסתר
עלי אדמות. הם נשאו את סימניהם ביראת ה', מבלי לשנות את גישתם כלפי עצמם ומבלי
לנסות להתעלות בכבוד בעיני הציבור. הם היו מוכנים, כמובן, לעשות כל שליחות משיחית
שהיו מצווים עליה. הם נשאו את התואר ולא התואר נשא אותם.
גנומן 387
ישוע היה צריך ליפול מאחר ואביו שבשמים ידע על כוונתו
לעזור להציל את עם ישראל מכשלונו הנורא. נפילתו הקשה, שהגיעה עד לעמקי הסתרא-אחרא,
כשלון שליחותו וקרבנו הטרגי של חייו הצעירים, התקבלו, בכל זאת, כזכויות בפני השופט
העליון. שליחותו המשיחית לא יכלה להניב פרי העשוי מחומר אמיתי כמו הדת שהתפתחה
ממנו. ישוע, לפני שנלקחה נשמתו, צעק: "אלי, אלי, מדוע עזבתני?", זאת
משום שידע שנפילתו קשורה לנפילתו של ישראל שהיה נטוש לגורלו בין אומות העולם.
גנומן 388
צריך להבין כי לאחר ש"אשר" הפך
ל"ראש" ונהיה לראש, בעוד תקופת הגלות הארוכה נמשכת, הוא חייב שוב לחזור
למימדיו המקוריים של "אשר". לכן, במשך תקופה שלמה,לפני התגלותו של
ה"אהיה" השני, ניתן לקרוא "אהיה ראש" (בפרט שהקריאה
"אהיה אשר" אינה בעלת משמעות) וכאשר ה"אהיה" השני מתגלה, ניתן
לקרוא בבירור "אהיה אשר אהיה" שבו ה"אשר" בא לקשור בין הגאולה
הראשונה לגאולה הסופית. באותה מידה, הנצרות, לאחר שחשבה את עצמה כעומדת בראש
האנושות, בסופו של דבר חוזרת למימדיה המקוריים ועוברת תיקון יסודי ע"מ שתוכל
לשחק תפקיד חשוב בקשר בין אמת הגאולה הראשונה וההצלה העולמית שהינה טמונה בגאולה
הסופית.
גנומן 389
הדבר מרמז על טעותו היסודית של ישוע, וכתוצאה מכך של
הנצרות כולה. בהתאם לכללים שכבר ניתנו, אפשר להסיק שישוע, על-מנת לקיים את שליחתו,
היה צריך להחשיב עצמו כמישהו שלא היה באמת, וברמה אחרת, הוא החשיב את עצמו בדבר
שלא היה קיים כלל. הוא החשיב את עצמו "ראש" ולא "אשר".
גנומן 390
במובן מסויים, ישוע חשב כי הוא משה רבנו ולא יהושע
בן-נון. במובן אחר, הוא חשב כי הוא הגואל או הגואל והמשיח יחדיו. במובן נוסף, הוא
החשיב עצמו כמשיח ולא כחמור השליחות המשיחית, אך "אשר" אינו
"ראש" ויהושע בן-נון לא היה באותה מדרגה של משה רבנו. המשיח לא נמצא
באותה המדרגה של הגאול, כפי שמלכיצדק לא היה באותה רמה של אברהם. אפילו החמור אינו
נמצא במדרגתם של הסימנים השלמים שהוא נושא וגם לא פרץ, איש הסימנים, נמצא במדרגתם
של הסימנים שהוא עצמו מסביר. החמור שתה מעט מים נסתרים מכוכב אסתר על הר הכרמל,
הקשורים לירושלים, בית-לחם, שכם ויטבתה. ואם הוא חמור טוב, הוא יאפשר לנו להמשיך
הלאה לאורך שליחותו.
גנומן 391
יראת השם האמיתית (ירושלים), לחמו האמיתי של מעונו
(בית-לחם) וכתפו התומכת האמיתית (שכם) אינם יכולים להירכש ע"י בן-אדם אלא דרך
המורה שלו, המלמד את תלמידיו כיצד למצוא את נחלי המים הטובים (יטבתה היה מקום של
נחלי מים), אשר זורמים ללא הפסק ומזכירים למחשבה האנושית להתעמק ביראת השם
האמיתית, לטעום שוב כמה טעים וטוב הלחם האמיתי ולדעת שהכתף האמיתית, תורת אדוני,
היא היחידה שעליה ניתן להישען ולסמוך בכל דבר שנחוץ לו.
גנומן 392
וכעת, שאל כוכבו של אסתר: מדוע ירושלים בזה לבית-לחם
ולשכם, בי"ל שונאת את ירושלים ושכם, שכם דוחה את ירושלים ובי"ל ועקב כך
נמנע מזרמי יטבתה להשקות את שלושתן? האם יראת ה' האמיתית יכולה לבוז ללחם מעונה
וכתפיו התומכות של המסורת האמיתית? האם יכול הלחם האמיתי להכחיש את יראת ה' או
לדחות את הכתף (שכם) של העצה הנכונה והעצה החכמה? והאם ייתכן שהמסורת האמיתית
תפסול את יראת ה' האמיתית ואת הלחם האמיתי של מעונו, כך שאף אחד אינו יהיה מעונין
בזרמים המבורכים של יטבתה?
גנומן 393
זו הסיבה שבגללה גורשתי מיהודה והסתתרתי בשושן, בתוך
ממלכת פרס. יתומה וחבויה. נזונתי מחלבו הקדוש של מרדכי דודי. ליתר דיוק, שתיתי
מחכמתו הטהורה של כוכב מרדכי אשר למעני, ע"מ להניק אותי, שתה לרוויה מאין
ספור כוכבי הגלאקסיה. לאחר שאבי ירושלים דחה אותי במותו ואמי בית-לחם נטשה אותי
יתומה, לא היה לי שכם להישען עליו ולא היה לי מורה דרך שיראה לי את הזרמים הטובים
של יטבתה.
גנומן 394
אנוכי, שושן יעקוב, בת שלוש עשרה עלי-כותרות, הסתתרתי
בגלות. מי יכל להגן על עלי הכותרת העדינות שלי מן הקוצים וחיות השדה? רק מרדכי
הצדיק ידע להציל אותי ויכל לספק לי את כל הדרוש לי, ולכן הייתי חבויה בגלות בין
אומות העולם.
האל הגדול שמע וענה לקול תפילותי ומסר אותי בידי מרדכי
ששמר עלי ובחר את הרגע המתאים להכניסני לארמון המלך ע"מ לקיים את תכליתי.
אנוכי כוכב המלכה אסתר ואני צריכה את ארמוני.
גנומן 395
סיפור דרכי הינו חבוי במגילת אסתר שלי, אך סיפורי הנסתר
התגלה בבית-הספר האיסיי הנסתר כ- 500 שנים לאחר מכן.
אם כוכבו של מלכיצדק האוניברסלי זוהר, עדיין הנני המלכה
היפה בארמון הפנימי. הנני נותנת לאחרים להביט ולהתפעל מן היופי מאחר ויופיי שמור
למלך בלבד. הנני פחד ישראל הפנימי, לכן אני חוששת אם איני מרגישה את קרבתו.
גנומן 396
אהבתי היא צורך עליון ולבי אינו יכול להתקיים ללא סימני
אהבתי עלי. נשמתי זקוקה ליראת השם האמיתית, ללחמו האמיתי של מעונו ולשכמו התומך של
מרדכי. הלילה מכסה אותי מעיני האנושות ואני נכנסת לחדרי הפנימי ע"מ להרהר
בערכים האמיתיים הנצורים בתוך נשמתי. חזור שוב עמך למשקלך המושלם משום שאני מסתתרת
בארמון למקום ממנו...
שרוייה בין צדקו של מלכי וצניעותם של אבותיי, הנני
המלכה שכולה מכוסה ומצועפת בפני אדוני. כי אתה סלע ישועי.
גנומן 397
אל תתקרב אלי, אל תנעץ מבט בי וביופי מלבושי, מאחר
ויופיי הפנימי היה רחוץ בצער איסורי מורי וגופי ההדור, המשובץ באבנים טובות
והמבושם נאבק בליקוי חמה בעונתה. אני הגשתי לבעלי את ארוחת הערב ונשקתי את ידו
לפני ששכב לישון וכעת אני צועקת לאל, אדוני, ע"מ שיעלה את נשמתי לארמון הנסתר
של אסתר.
גנומן 398
ראיתי את אסתר המורה, אישה חביבה, לבושה יפה, בת 50
בערך, עומדת מול הכיתה ומחכה שתלמידיה יכנסו לכיתה. רציתי לגשת אליה ולדבר עמה, אך
היא, בתנועת ידה, ביקשה שאשאר במקומי. אז, אמרה היא לי במבוכה נבונה: "אתה לא
צריך להראות שיש לך זכות יתר על פני התלמידים האחרים. זהו גם עניין של צניעות".
התיישבתי במקומי בשקט והתפעלתי מהוד-רוממותה ומאופייה הנאה מטבעו. אז התעוררתי
ותיקנתי כמה גנומנים שכתבתי לפני-כן.
גנומן 399
שליחותו של פרץ ממוטטת את המחסומים ולאחר מכן מתקנת את
הגדרות במידתן הנכונה, ובמקום שהמחסומים צריכים ליפול, הצניעות מתפספסת במידת מה.
החמור הראשון התפשט פעמים רבות ע"מ לרחוץ את רגליהם של התלמידים החדשים
ובכלל, מה יודע חמור אודות הצניעות? החמור השני נכנס לבית הספר של אסתר כדי להסתתר
מאחורי נעירותיו המקודשות, אך לאיל-שה-פרץ-חמור של הסימנים הראשונים לא נשאר זמן
לתקן את הגדרות ובמקום להיכנס לבית הספר של אסתר הוא היה צריך לצאת ממנו.
גנומן 400
החמור השני נכנס לבית הספר של אסתר, מאחר ואנו מהווים
גם את המשכו של בית הספר האיסיי, שבו הסימנים הראשונים היו שמורים בסוד ובו מתחיל
ספר אסתר זה.
לפני מספר שבועות (יוני 1991) דבורה קיבלה בחלום את
הסימן הסופי של הברית בין הבתרים של אברהם אבינו, לשם הברית החדשה של הגאולה
הסופית. בחלומה, ראתה דבורה שלכבוד הקורבן הובאו פר אחד, עגל אחד, אריה אחד ושני
יונים. פרץ ופאולו היו צריכים לבתר את הפר, את העגל ואת האריה, אך שני היונים
נועדו למנחה.
גנומן 401
סימן זה בא בזכות הברית הסופית אשר שורשיה הינם בברית
עצמה הנזכרת בתורה, וגם יכול לרמוז לכמה מאורעות שהתרחשו לאחר-מכן בהסטוריה, כפי
שרש"י מפרש את הפסוק "וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם".
רש"י מפרש "וישב" לשון נשיבה והפרחה, רמז שיבוא דוד בן-ישי לכלותם
ואין מניחים אותו מן השמים עד שיבוא מלך המשיח.
גנומן 402
אם נתייחס אל הפסוק כרמז לתקופה המשיחית הקשורה לנצרות,
נראה שהרמז הינו בעל משמעות מסויימת. המשיחות הנוצרית של פאולוס חפצה לכבוש את
הגויים למען היווצרותה של ישראל הגדולה.
הסימנים האחרונים, בכל אופן, מאפשרים לנו לבחון מחדש את
תולדות העבר בפרספקטיבה עכשווית הקשורה לדור הרביעי.
גנומן 403
ישנם כמה סימנים שלמים שאינם יכולים להיות מקבילים
לסימנים הראשונים, למשל למשפט "תאמר להם שאני הצדיק שמתבשר שלוש פעמים
בהסטוריה". אין לכך דבר מקביל באלפיים שנות הסטוריה. לכן, הוא מהווה את הסימן
הסופי של הזמן החדש, בסמכותו של הצדיק הנבחר, חיים, ולא היה בעבר שום סימן
התחלתי שהיה בעל סמכות כזאת. וכמו-כן,
חיבוקו של המורה עם אנשי אומות העולם והכרזתו הנאמרת באהבה רבה "אנו כולנו
מאותו בשר" יכולים לבוא רק בתקופה שבה העולם כולו (וגם עולם היהודי) נמצא
במצב (או לפחות עומד להגיע למצב זה) שיכול להעריך את האמירה האצילה והנדיבה הזו.
גנומן 404
כבר הוסבר שהתקופה האמצעית בין שלוש התקופות מתייחסת
בעת ובעונה אחת למרדכי הצדיק, עבור היהודים ולישוע, עבור הגויים, למרות שישוע לא
היה במדרגתם של הצדיקים הנסתרים. ישוע היה, בכל זאת, הצדיק "שחי
באמונתה" של התקופה ההיא ושל השליחות ההיא. אמנם בהתחשב בקשר בין מורה הצדק
ותלמידיו הנבחרים בקהילת האיסיים, יש להתחיל לחפש שם את הסוד המאוזן הגאולי של
הקשר הקיים בין הגואל והמשיח (או המשיחים).
גנומן 405
זהו הטעם שבגללו ספר אסתר מתחיל בבית הספר האיסיי, היות
והקשר האמיתי והנסתר בין הגואל לחמור המשיחי הוא הוא הקשר המוביל את ישראל ואת
העולם לגאולה הסופית והשלמה. מסורת חג הפורים הנסתר מרמזת על מגילת אסתר מהיכן
ששליחותו של כוכב הכריסטוס נבעה, אם כי בצורה לא מוגמרת ומשובשת כוכב הכריסטוס
הביא אז את הנצרות למסעה ההסטורי בן אלפיים השנים ומהלכו היסודי לא היה משתנה עד
שובו של כוכב הכריסטוס משליחותו הסופית של כהונת מלכיצדק האוניברסלית, אשר מהווה
גורם חיוני לאוניברסליות בית התפילה של הגאולה הסופית.
גנומן 406
שמו של ישוע הינו קבוע בהיסטוריה, מאחר והוא ביטא את
רצון אבינו בשמים ברגע ההסטורי המשיחי ההוא של היאוש הכללי. ישוע נבחר ע"מ
להוכיח לאומות העולם כיצד להיות איש צדיק החי באמונתו. במובן הזה, הוא היה הצדיק
המתבשר לגויים בבואו הראשון של כוכב הכריסטוס. פורים הגיע לאיסיים, אך אורה של
חנוכה שהאיר לאומות העולם, לא הגיע לרמה של אור אמיתי, וזאת בשל שליחותו של ישוע.
גנומן 407
בגאולה הסופית, האור החדש של חנוכת החנוכות, היוצא
מאומות העולם, גובר בניצחון גדול וניסי על כל האורות הכוזבים, בעוד שהפורים הנסתר
של הגאולה הסופית מציל את עם ישראל ע"י הכוכב הנסתר של אסתר וכוכבו של מרדכי.
סוד הקשר בין הגואל במלכות השמיים ובין המשרות המשיחיות
על הארץ היה חיוני כדי לקשור בינהם את כל הסימנים הראשונים. הקשר ההוא בין מורה
הצדק ותלמידיו הנאמנים היה חלק מן הברית הנסתרת של סימני הגאולה בעת ההיא.
גנומן 408
אלה היו הסימנים הראשונים. החומרה הקשורה לקבלתם היתה
שונה לגמרי בהשוואה לקבלת הסימנים האחרונים. החומרה בבית הספר האיסיי היתה קנה
המידה ההכרחי למדידת הערך באותם הימים בשל הרע שלדאבוננו שרר בארץ.
הסימנים האחרונים יורדים באהבה עצומה מאהיה אשר אהיה,
כאשר הגואל הסופי נבחר והעולם כולו נכנס למיקומו הכוכבי של הגאולה הסופית המנובאת.
כל הסטוריית העבר מתחדשת באורה החדש.
נכון הדבר שבשנים הראשונות מעטים מאוד זוכים לקבלו, אך
למעשה ישנם רבים בעולם שכבר מוכנים ונוטים לקבל את אמת ההתגלות החדשה. הנצרות
שיחקה תפקיד לא קטן בהכנה הסטורית זו.
גנומן 409
הקשר הסודי בין מורה הצדק ותלמידיו רמז גם על נקודת
מוצא נסתרת של הפורים הארוך של גלות ישראל העתיד לבוא. זה היה קשר נסתר מעיני העם
והעולם כולו. אסתר עצמה היתה התלמידה הסודית של מרדכי הצדיק. חז"ל מעידים על
מיומנותה של אסתר בשימוש הקבלה המעשית, אשר קיבלה ממרדכי. אסתר, כפי שסופר במגילה,
היתה מסתתרת בארמון המלך ולא גילתה את זהותה האמיתית ואת לאומה עד לרגע המפורסם
שבזכותו ניצל עם ישראל מגזרת השמדה.
סיפור הגאולה הסופית ההיא מובא במגילת אסתר, אך לסודו
של הקשר הגאולי והמשיחי בין כוכבו של מרדכי וכוכבה של אסתר (אשר מהווה את שלמותה
של הגאולה הסופית) יש מקור כבר בבית הספר הנסתר של אסתר בקרב קהילת האיסיים.